Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1930-01-01 · 1930 · page 139

15 התיחסות המצוות לזמן נתינתן מבבר לפי הברייתא (ערב׳ לב׳ ב בם׳) דתניא (ו־יק׳ בה׳ י) וקראתם דרור בארץ לבל יושביה׳ בזמן שבל יושביה עליה ולא בזמן שגלו מקצתן• יכול היו עליה והן מעורבץ שבט בנימין ביהודה ושבט יהודה בבנימין׳ יהא יובל נוהג? ת״ל לבל יושביה׳ בזמן שיושביה בתיקונן ולא בזמן שהן מעורבין• המצב הזה של ביטול יובלות בודאי קדם זמן רב קודם החורבן ואתו יחד בטלו גם רובי הדינים התלויים ביובל (עי׳ רמב״ם שמיטה ויובל פ״י׳ ה״ח ועי׳ סוגית ד.גמ׳ ערב׳ שם רש״י ותום׳)׳ במו דיני עבד עברי דאמה עבריה׳ בתי ערי חומה׳ שדה חרמים ושדה אחוזה ובו׳• - ענין גר תושב שאינו נוהג באופן שנסדר בתורה׳ רק בזמן שהיובל נוהג׳ נלמד מגז״ש(דבר׳ בג׳ יז) בטוב לו׳ ושם (טו׳ טז) בי טוב לו עמך׳ מה עבד עברי אינו נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג (עפ״הב ויק׳ בה׳ לט עד שנת היובל יעבוד עמך)׳ בך גר תושב (ערב׳ כט׳ א)• אמנם בעיקר הענין פסקה האפשרות המעשיית לקיום כל הפרטים השייבים בגר תושב׳ בפי המפורש בפסוק עצמו• בי בבית שני כבר אפס כחם של היהודים לתת לגר תושב מקום מושב במקום אשר יבחר׳ בהיות שרובי העיירות היו נושבות מנכרים וזרים ועל המעט שהיה נשאר לישראל צריך היה לחוס ולהקפיד מאד שלא תשמט מידם• אבל במקום שהיו גרי תושב מכבר׳ הוטל החיוב על ישראל לפרנסם לפי בל השיטות׳ עי׳ (פסח׳ בא׳ ב)• ועכה״ע בפרטות בספרי על מצב היהודים בין האומות פ״ג• - ממה לזה בבחינת מה הורו בנוגע להיחם שבין ישראל לעמים שונים שנזכרו בתורה בץ האסורים לבא בקהל והותרו אחרי כן לפי שנתערבו בין שאר העמים במ״ש (ימם פ״ד מ״ד) בו ביום בא יהודה גר עמוני ועמד לפניהם בבית המדרש׳ א״ל׳ מה אני לבוא בקהל? א״ל ר״ג׳ אסור אתה• א״ל ר׳ יהושע׳ מותר אתה• א״ל ר״ג הב׳ או׳ (דבר׳ בג׳ ד) לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה׳ ובו׳• א״ל ר׳ יהושע! ובי עמונים ומואבים במקומן הם? כבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל את בל האומות ובו׳ והתירוהו לבא בקהל• עי׳ ברב׳ כה׳ א• דברים שנתבסלו סמוך לחרבן הבית — הרבה דברים נתבטלו סמוך לחרבן׳ כמו ענין מים המאררים מחמת המצב החברתי והמוסרי שנשתנה לרעה• וקבלת התלמוד בענין זה (ידוש׳ סוטה פ״ט ה״ט) תניא משרבו המנאפים׳ בטלו המים המרים׳ דכת׳ (במד׳ ה׳ בז) והיתה האשה לאלה בקרב עמה׳ בזמן שעמה שלום ולא בזמן שעמה פריצים• ע״ע בבלי שם מז׳ ב• ומשנה שם פ״ט מ״ט׳ שריו״ח בן זכאי הפסיקם על סמך הכת׳(הושע ד׳ יד) לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל בלותיפם כי תנאפנה בי הם עם הזונות יפרדו ובו׳• ובגט׳ שם א״ר אלעזר׳ אמר להם נביא לישראל׳ אם אתם מקפידים על עצמכן׳ מים בודקין נשותיכם׳ ואם לאו׳ אין המים בודקין נשותיכם׳ דומה לזה ספרי במד׳ ה׳ לא׳ ועי׳ ת׳ סוטה פ״יד׳ ב• וירוש׳ שם ד״כד׳ א מוסיף: אימתי האשד. נושאה את עונה׳ בזמן שהאיש מנוקה מעון• (סוטה פ״ט מ״י) יוחנן כהן גדול העביר הודיית המעשר׳ בלומר ודוי מעשר (דבר׳ בו׳ יב ובו׳)׳ לפי שלא היו יכולים לומר "וגם נתתיו ללוי" בהיות שעזרא בבר קנס את הלויים׳ שלא יתנו להם מעשר והעתיקו לבהנים׳ לפי שתלויים לא עלו עמו מן הגולה לארץ• כך הוא לפי פירושו של הרע״ב• אמנם בעל תוי״ט מע״ש פ״ה מ״טו מעורר ע״ז ע״פ תום׳ כתוב׳ בו׳ א ד״ה בתר דקנסינהו (וצל״ע גם בד״ה הקודם לזה) ז־ע״ש נטיתו מרע״ב 0• *) עי׳ הערת הרב ל׳ לעף Gesammelte Schriften היא צד 20 הערה 1• שהשכיל