Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1930-01-01 · 1930 · page 138

בחיבת קיום המצוות 16 עוד מביטול אחד שקדם לחרבן הבית יש לנו לדבר בהמשך הענין הזה׳ והיא תקנתו של הלל בדבר הפרוסבול• תקנה זו נותנת יד לבל מי שאינו רוצה שהלואתו תשתמט בשנת השמיטה׳ לגבות חובתו בכל זמן שירצה׳ ע״י שטר ידוע שנקרא פרוסבול (גיט׳ לו׳ א ממשנה שביעי׳ פ״י מ״ד) "וזה הוא גופו של פרוסבול: מוסרני לכם פלוני דיינים שבמקום פלוני׳ שכל חוב שיש לי אצל פלוני׳ שאגבנו כל זמן שארצה• והדיינים חותמין למטה או העדים"• תקנתו של הלל נותנת מקום לסוגיא ארוכה ועמוקה בגיטין (שם) ובכמה מקומות ואין באן המקום להכנס לפרטיה׳ אמנם מנקודת השקפתנו מענינת מאד המשנה שביעית פ״י מ״ג והובאה גם בסוגית ניט׳ שם׳ בי היא כוללת פשוטו של העבין׳ וז״ל: פרוזבול אינו משמט׳ זה אחד מן הדברים שהתקין הלל הזקן׳ כשראה שנמנעו העם מלהלוות זה את זה (מיראת שנת השמטה) ועוברין על מה שכתוב בתורה (דבר׳ טו׳ ט) השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמטה וכו׳< התקין הלל פרוזבול• - כלומר שתי מצוות השייכות לקבוצה אחת׳ היו נפגשות זו בזו• מצד אחד צותה התורה׳ שלא לנעול דלת בפני הלוין אף בקרבת שנת השמיטה׳ ומצד השני אסרה על המלוה שיגבה חובתו אם נמשכה עד שנת השמיטה• כל עוד שבני אדם נכונים ויש ביבלתם לקיים שתי המצוות ביחד׳ מה טוב ומה נעים• אמנם בימיו של הלל הזקן נמנעו העם מלהלוות בקרבת שנת השמיטה מפחד אבוד כספם• אם הפחד הזה היה רק מרוע לב׳ או אולי הושפע גם ממצב הכלכלי שבימי הלל׳ על זה אין אנו דנין פה• הלל ראה ששני המצוות ביחד אינן באות לכלל קיום בפועל׳ "נמנעו העם מלהלוות זה את זה"׳ והפריד ע״י תקנתו שתי המצוות זו מעל זו ופתח הדלת בפני הלוין׳ כי זו היתה תביעת זמנו היותר נחוצה* על חשבון המצוד. של השמטת כספים• כמובן׳ לא עשה זאת בתמונת ביטול ממש• מי שיש בידו ורצונו לקיים שתיהן׳ אינו זקוק לפרוזבול גם אחר תקנתו של הלל* אבל "הנמנעים מלהלוות" יש להם תקנה ע״י פרוזבול• דיני נפשות - וכן דיני נפשות נוהגים רק בזמן שיש מזבח וקרבנות בפי שהזכרנו ובכל זאת שבתו מ׳ שנה קודם החרבן• ולשון מבדרשב״י(שמות כא׳ יד) ומנין שאין ממיתץ אלא בפני הבית׳ ת״ל מעם מזבחי תקחבו למות׳ הא אם יש מזבח אתה ממית ואם לאו אין אתה ממית• מכאן אמרו׳ מ׳ שנה קודם חרבן בית שני בטלו דיני נפשות מישראל׳ מפני שגלו סנהדרין ולא היו במקומן במקדש• ע״ע ע״ז ח׳ ב• סנהד׳ מא׳ א♦ מהצעת הענין נראה׳ שביטול דיני נפשות לא היה תלוי במצב המדיני בלבד׳ בלומר בעריצות הרומאים׳ ששפכו ממשלתם גם חוג מפעלם של בתי הדינים ולא הרשו לדון דיני נפשות• רק על העובדה שבית דין הגדול נעתק ממקומו מסבה שלא נתבררה עדיין כל צרכה• וכן היא גם שיטת הרמב״ם (סנהד׳ פ״יד ה״יא) שמשתמש במקרא אחר וקרוב הדבר שהיה לפניו מקור עתיק לזה׳ והוא (דבר׳ יז׳ יב) לבלתי שמוע אל הכהן וכד׳ ומפי השמועה למדו׳ שבזמן שיש כהן מקריב ע״ג המזבח׳ יש דיני נפשות* והוא שיהיה ב״ד הגדול במקומו• ועי׳ סנהד׳ בב׳ ב: בזמן שיש כהן יש משפט ובזמן שאין כהן אין משפט• ותשובתו של ר׳ שילא שהשיב לשלוחו של מלך: אנן מן יומא דגלינן מארעין׳ לית לן רשותא למקטל וכו׳ מורה ג״כ על היות ביטול דיני נפשות במאמריו הקצרים להאיר אור היסטורי על הענין׳ ובא לכלל החלטה ע*פ המקורות וע׳ים הברייתא (סוטה מה׳ א) שריו־ה כה״ג העביר לא רק את הודיית המעשר אבל גם את המעשר עצמו•