Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1930-01-01 · 1930 · page 135

פרק שבי מיני המצוות וטעמיהן בהשקפה פרטית על שאלת ביטולן והשתנותן בגבולי ההלכה♦ א• מיני המצוות בבחינת יסודי ביאורם• במשנה ובברייתות כבר אנו מוצאים קבוצות של מצוות מסודרות ע׳׳פ מדרגת העונשים שהוטלו על עובריהן• הנוגע לפרטים עי׳ בחינת המצוות מצד 16 והלאה. אמנם חלוקה זו אינה אלא חלוקה שמושית שאין בה אלא כדי להעיר תשומת לבם של בני אדם על התוצאות המעשיות של עוברי עברות• ובאמת אין בכל סוגי העונשין רק שתי מצוות עשה: מילה ופסח׳ שהן בכרת• ולעומתן יש רמ״ו מצוות עשה שבה״ג מונה והולך כמעט בנשימה אחת׳ מבלי עשות הבדל בין מצוה למצוה או בין קבוצה אחת של מצוות ובין קבוצה זולתה• וזה מתבאר בסקירה הראשונה מן התעודה שהושמה לפני סדור מצוות כזה• במקום שרק הבלטת העונשים העיקר׳ כדי להעיר את העם על התוצאות המשפטיות של מעשיהם׳ על הדברים שיש בהם משום נתינת דין וחשבון׳ ברור הדבר שאין מקום לסדור מפורט של מצוות עשה׳ ושרק הלאוין באים על חשבונם• ואף שענין כרת אינו מסור לבית דין של מטה׳ בכל זאת אנו מוצאים שבכמה עברות שיש בהן כרת׳ מורשים בתי הדין לדון עליהן ולהטיל עונש מלקות על העבריינים (עי׳ מכות פ״ג משנה וגט׳)• ובכן גם קבוצה זו יש לה תעודה מעשית• אמנם מצוות עשה אין להן דבר עם בתי הדין׳ והתורה לא קבעה עליהן לא מלקות ולא מיתה׳ ובכן לא היה למסדרים העתיקים׳ שהתכוונו בחלוקתם לתעודה מעשית׳ שום יסוד לאיזו סדור של קבוצות בחלק העשין׳ לפי שמצוות עשה אינן משועבדות לאותו הפרינציפיון׳ שנתן להם יד לחלוקת המצוות• אמנם השאלה היא׳ אם קדמונינו לא היה להם יסוד אחר גם כן לסדר את המצוות קבוצות קבוצות? יסוד פנימי שקוע בטבע המצוות בעצמן? שאלה זו אין לנו עליה תשובה שיטתית ומסודרה לפרטיה׳ אבל יש לנו רשמים שונים׳ פזורים במשנה׳ תלמוד ומדרש׳ המוכיחים׳ שחז״ל חלקו את המצוות גם לפי טבען הפנימי• היסוד הראשי לחלוקה כזאת כבר אנו מוצאים במשנה (סוף מם׳ יומא) עבירות שבין אדם למקום׳ יוה״כ מכפר« עבירות שבין אדם לחבירו׳ אין יוה״כ מכפר׳ עד שירצה את חבירו• את זו דרש ר׳ אלעזר בן עזריה (מה״כ ויק׳ טז׳ ל) וכו׳• וכן היה הענין גם בבחינת הקרבנות• גם הקרבנות לא היה בכחן לכפר על דברים שבץ אדם לחברו כמ״ש (ת׳ פסח׳ פ״ג) הביא אשמו ולא הביא גזילו׳ לא היה ממרס בדמו׳ עד שיביא גזילו׳ אלא תעובר צורתו ויצא לבית השריפה• ענין זה דורש רבא מה״כ(במד׳ ה׳ ח) האשם המושב לה׳ לכהן מלבד איל יום הכפורים אשר יכפר בו׳ מכלל דכסף ברישא וכו׳(ב״ק קיא׳ א)• והרבה מאמרי מוסר מדגישים את הענין הזה׳ כמו(אדר״ג נו״ב פ״לא) הוא (ריו״ח בן זכאי) היה אומר: בעון ג׳ דברים בעלי בתים נמסרים *2