Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1930-01-01 · 1930 · page 133

21 מדת הצמצום ב• מדת הצמצום• משלים ממדת הצמצום במצוות שבין אדם למקום - (מנח׳ ג׳ ב) נדרש מה״כ (שמו׳ ל׳ ט) לא תעלו עליו קטורת זרה׳ שאין יחיד מתנדב קטורת׳ וכן אין צבור מביא נדבה• ומפסוק אחר (שם לא׳ יא) ככל אשר צויתיך יעשו׳ נדרש׳ שאפי׳ על מזבח החיצון אין מביאין קטורת נדבה• והטעם (שם) אין לך אלא מה שאמור בענין• פה כנראה׳ הכ׳ בעצמו רומז׳ שאין להוסיף על מה שאמור בענין ואין לדמות ענין קטורת לשאר ענינים שבעבודה וקרבנות• - (כרית׳ ו׳ ב) נדרש מה״כ (שמו׳ ל׳ לב) על בשר אדם לא ייסך׳ שהסך בשמן המשחה לבהמה וכלים וכן לנכרים ולמתים׳ פטור׳ ודרך הדרש ע״פ דיוקי לשון הכתוב: "אדם" ולא בהמה ולא כלים ולא מתים׳ כי המת נקרא מת ולא אדם• ולדעת רשב״י מוציא אדם גם את הגוי לפי מדרשו הידוע: "אתם קרויים אדם ואין או״ד. קרויים אדם"• ולדעת החכמים שאינם מודים בדרשה זו׳ מוציאים את הנכרי מכלל איסור ״לא ייסך״ מטעם הכלל של שייכות: כל שישנו בבל סך ישנו בבל ייסך וכל שאינו בסך׳ אינו בבל ייסך• בענין פדיון בכור אדם נדרש (קידוש׳ כט׳ א) מה״כ (שמו׳ לד׳ כ) כל בכור בניך תפדה׳ בניך ולא בנותיך׳ אף שלפעמים לשון בנים מורה גם על בנות׳ כמו (בראש׳ ג׳ טז) בעצב תלדי בנים׳ שבודאי אין הכוונה על זכרים דוקא• וכן בלשון התלמוד (סוף קידוש׳) אשרי מי שבניו זכרים ואוי לו למי שבניו נקבות♦ - וכן(שם לו׳ א) עה״כ (ויק׳ א׳ א) דבר אל בני ישראל וכו׳ ונסמך לו "וסמך ידו"׳ שבני ישראל סומכין ולא בנות ישראל סומכין• וכן יש הרבה דרשות ממין זה׳ ובכמה מקומות נדרש הלשון "בני אהרן" ולא בנות אהרן• ויש פה להעיר ביהוד על מ״ש (נדר יב׳ א) הריני נזיר לכשיהיה לי בן וילדה בת׳ אינו נזיר• ברור הדבר שגם זה שייך להסוג אשר לשון בן נדרש לפי מובנו המצומצם׳ ובפרט גבי נזיר׳ שאין אנו דנים על פשט חכתוב רק על לשון בני אדם׳ כי אם איש ידוע היה אומר "לכשיהיה לי בן" בודאי חתכוון לבן ממש• ועי׳ תשו׳ הרא״ש כלל מ״ה׳ שרוצה לדייק מלשון ד.כ׳ "ויולד בנים ובנות" (בראש׳ ה׳ י וכו׳)׳ אמנם זה אינו מכריע לשום צד׳ כי כבר בררנו שהכתוב משתמש בלשון בנים גם על הבנות• וכן נמצא בסוג זה צמצום לשון זכר על זכרים בלבד בהטעמה מוסרית (נזיר מה׳ א) תניא׳ ר״ש שזורי או,׳(במד׳ ו׳ יח) וגלח הנזיר פתח אהל מועד׳ נזיר מגלח פתח אהל מועד׳ ולא נזירה מגלחת פתח אהל מועד׳ מאי טעמא? שמא יתגרו בה פרחי כהונה• ושם בגמ׳ ההבדל שבין נזירה לסוטה• לפי שהסוטה נתנולת׳ אין לחשוש אצלה משום שמא יתגרו בה וכו׳• - וע״ע תו״כ (בחקתי כז׳ טו) ואם המקדיש יגאל את ביתו לרבות את האשה• - בענין זמן הקרבת קרבנות נדרש (זבח׳ צח׳ א) מה״כ (ויק׳ ז׳ לח) ביום צותו׳ מכאן שביום מקריבין ולא בלילה• - וענין דומה לזה (תו״כ מצורע יד׳ נז) להורות ביום הטמא וביום הטהור׳ רבי או,׳ למה בא ולהורות ביום? מלמד שביום הוא מטמא וביום הוא מטהר• וכן(תו״כ אמר כג׳ יב) ביום הניפכם את העומר׳ אין תנופה אלא ביום• והרבה כמוהו• אף שמלת "יום" במובנה השלם מורה אף לפי לשון ד.כ׳ לילה ויום׳ כמ״ש "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד"׳ רק בלשונו המוגבל "ויקרא אלהים לאור יום"• בענין עליה לרגל נדרש (חגי׳ ב׳ א) מה״כ (שמו׳ כג׳ יד) שלש רגלים תחוג לי בשנה׳ שלשון "רגלים" מורה גם על עליה ברגליו׳ ומזה מסתעף׳ שהקטן שאינו יכול