Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1930-01-01 · 1930 · page 131

23 מדת הצמצום ריבית• כמובן יש הרשות בידו לעשות הדבר דרך קנין׳ בלומר להגביל את הכסף שחייב לשלם לו אחר זמן• בענין פריקה וטעינה מדייק התלמוד (ב״מ לב׳ א) מה״ב (שמו׳ בג׳ ה) עזוב תעזוב עמו׳ שרק עם הבעלים ביחד חייב לעזור׳ אבל אם הלך הבעלים וישב לו וא״ל׳ הואיל ועליך מצוה׳ אם רצונך לפרוק׳ פרוק׳ ה״ז פטור׳ לפי שב׳ עמו• ואם היה זקן או חולה׳ חייב לעזור אף בלא בעלים♦ ועע״ש מיעוטים אחרים• ענין שוחד אין לך בו שום הבדל ושום הנחה (כתוב׳ קה׳ א) עה״ב (שמו׳ כג׳ ח) ושוחד לא תקח׳ אפי׳ לזכות את הזכאי ולחייב את החייב׳ לא תקח שחד• ושם נדרש׳ שאפי׳ שחד דברים אסור• ולשון מכילתא: שמא תאמר׳ הריני נוטל ממון ואיני מטה את הדין׳ ת״ל׳ כי השוחד יעור• בסיום סוג זה עוד עלינו לדבר מענין אחד שנראה ביוצא מן הכלל׳ לכל הפחות במקצת• - בדיני נפשות נאמר (שמו׳ כא׳ כג) נפש תחת נפש• פה הדיוק במכילתא: ולא ממון תחת נפש• דיוק זה מסתעף לא רק מדרשת הצמצום׳ אבל גם ממקרא מפורש (במד׳ לה׳ לא) ולא תקחו כפר לנפש רוצח• אמנם עה״כ (שם כא׳ בד) עץ תחת עין נדרש׳ ג״כ בעין צמצום׳ אבל על חשבון מובנו הפשוט של הכתוב׳ כלומר אותו העונש שנזכר בכתוב אינו נוהג כלל׳ רק ממון• עי׳ כתוב׳ לח׳ א• ב״ק פד׳ א ובו׳ כל הסוגיא• - אין ספק׳ שדרשות של צמצום לפנינו בשני המקראות׳ אבל דרך הצמצומים אינה הולכת על שיטה אחת• - מה מובן הענין ז בנוגע לנפש תחת נפש אין שום מקום לדרוש באופן אחר מכפי שנדרש במדרש ותלמוד׳ לפי שהכתוב עצמו אוסר לקיחת כופר לנפש רוצח׳ ואפי׳ להורג בשגגה לפוטרו מגלות אוסר הכתוב (במד׳ לה׳ לב) לקיחת כופר׳ ולפי זה הוגבל עונש רוצח מכל צד על מה שכתוב בתורה ואין מקום לנטות על איזה צד שיהיה• - אמנם בעין תחת עין משונה הוא הענין לגמרי• - ראשית בל׳ אין בית הדין זקוק לדץ בדיני עין תחת עין׳ רק אם הנחבל בעצמו קובל לפניו ומבקש עלבונו שסבל• בעל הדין האמתי הוא אם כן הנחבל או הנעלב׳ ומרצונו תלויה במקצת גם פעולת הדיינים• אם למשל הנחבל רוצה למחול לאיש ריבו׳ הרי הרשות בידו ז ואם רוצה להתפשר עמו ע״י ממון׳ הרשות בידו׳ כי הכתוב לא אסר את הכופר רק לנפש רוצח׳ במ״ש(ב״ק פג׳ ב) עה״ב (במד׳ לה׳ לא) ולא תקחו בפר לנפש רוצח׳ לנפש רוצח אי אתה לוקה כפר׳ אבל אתה לוקח בפר לראשי איברים שאינן חוזרין׳ ובן הדין גם לחבלות אחרות ולעלבונות• - אבל התורה נתנה עוד רשות להנחבל לתבוע אם ירצה אבר תחת אבר• לפי פשוטו של הכתוב תלוי אם כן בית הדין ברצונו של בעל הדין• אם בעל הדין רוצה בממץ׳ הרי בית הדין מטיל על העולב עונש ממון׳ בפי מדת הנזק שגרם להניזק• ואם הניזק אינו מסתפק בממון׳ ורוצה להתנקם באיש ריבו ולחסרו אותו האבר שהזיקו׳ גם p הרשות בידו׳ לפי פשוטו של הכתוב♦ ור׳ אליעזר בפירוש אומר (ב״ק פד׳ א) עין תחת עין ממש♦ ובנראה הבין כן גם הרמב״ם פשוטו של הכתוב׳ שעין תחת עין ממש׳ כמ״ש (מורה ח״ג פ״מא) "עונש כל חוטא לזולתו בכלל׳ שיעשה בו׳ במו שעשה בשוה! אם הזיק בגוף׳ ינזק בגופו׳ ואם הזיק בממון׳ ינזק בממונו• ויש לבעל הממץ למחול ולהקל♦ אמנם ההורג לבד׳ לחוזק חטאתו אין מקילין לו בלל׳ ולא ילקח ממנו כפר וכו׳" כן הוא הצד העיוני או התיאורי שבדבר׳ מדה כנגד מדה (ויק׳ בד׳ ים) באשר עשה בן יעשה לו׳ או (שם פס׳ כ) כאשר יתן מום באדם בן ינתן בו• והכלל