Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1930-01-01 · 1930 · page 128

בחינת קיום המצוות 26 איסור חסימת שור בדישו חל גם על החסימה מבחוץ׳ כלומר אם כבר חסם את השור קודם שהכניסו לדישה ג״כ עבר על הלאו(ב״מ צ׳ ב) דאמר קרא (דבר׳ כה׳ ד) לא תחסום שור בדישו׳ אמרה תורה׳ בשעת דישה לא תהא חסימה♦ גבי ייבום נדרש ד.כ׳(שם כה׳ ה) ובן אין לו(ב״ב קט׳ א) אחד הבן ואחד הבת♦ וביבמו׳(כב׳ ב) נדרש מזה׳ שאפי׳ מי שיש לו בן מכל מקום׳ ואפי׳ ממזר׳ פוטר את אשת אביו מן הייבום ובו׳• - ובענין אדומי ומצרי שבניהם מדור שלישי מותרים לבוא בקהל׳ נדרש (שם עז׳ ב) מה״כ (דבר׳ כג׳ ט) בנים אשר יולדו׳ בנים ואפי׳ בנות• מ״ט ז דא׳ קרא׳ בנים אשר יולדו להם׳ הכתוב תלאן בלידה• בסתם אין לשון בנים מורה גם על הבנות וכמה פעמים נדרש בני ישראל ולא בנות ישראל׳ בני אהרן ולא בנות *pm׳ אמנם פה יש ענין המשותף לשניהם "אשר יולדו"• ועי׳ כתוב׳ פ״ד מ״יא בתוי״ט שרומז על ״בעצב תלדי בנים״• - «נינים שונים שנדרנו לפי מדת ההרחבה - (ב״מ קטו׳ א) לא רחיים ורכב בלבד אמרו(שאסור לחבול) אלא כל דבר שעושין בו אוכל נפש׳ שנ׳(דבר׳ כד׳ ו) כי נפש הוא חובל• - (סנהד׳ עב׳ א) עה״כ (שמו׳ כב׳ א) ת״ר׳ אין לי אלא מחתרת׳ גגו׳ חצרו וקרפיפו מנין׳ ת״ל׳ ימצא הגנב׳ מכל מקום• א״כ מת״ל מחתרת׳ מפני שרוב גנבין מצויץ במחתרת• ושם נדרש עוד מלשון ״מחתרת״ שמחתרתו׳ זו היא התראתו• - (קידוש׳ סח׳ ב) עה״כ (דבר׳ ז׳ ד) כי יסיר את בנך מאחרי׳ לרבות כל המסירים ואפי׳ משאר אומות (שיטת רשב״י שדורש טעם הכתוב)• - (סנהד׳ סד׳ א בס׳) ר׳ חנינא בן אנטיגנום אומר׳ מפני מה תפסה תורה לשון מולך (במסירת זרעו לע״ז) t כל שהמליכוהו עליהם׳ אפי׳ צרור׳ אפי׳ קיסם• - «קיבת מקרא - (סוטה טז׳ א) אריו״ח משום ר׳ ישמעאל׳ בשלשה מקומות הלכה עוקבת מקרא: התורה אמרה (ויקרא יז׳ יג) בעפר (צריך לכסות) והלכה בכל דבר« התורה אמרה (במד׳ ו׳ ה) בתער׳ והלכה בכל דבר« התורה אמרה (דבר׳ כד׳ ג) ספר׳ והלכה בכל דבר• - ענין "עוקבת" במקום הזה מורה על ההרחבה נגד פירושה הגלוי של הכת׳ והיא משיטת ר׳ ישמעאל שמרחיב גם במקומות אחרים פירושו של הכתוב מחוץ לגבול מובן המלות ועוד נדבר על הענין בהמשך הפרק• אמנם ההפך מזה׳ לתת מובן מצומצם לדברי הכתוב אע״פ שלפי טעם הענין היה ראוי להרחיבם׳ הוא לרוב ג״כ במקום דיני נפשות שנדרשים בדיוק כעין גזרת הכתוב כמ״ש (סנהד׳ סט׳ ב בם׳) תניא׳ א״ר שמעון׳ ודין הוא שתהא בת ראויה כבן סורר ומורה׳ שהכל מצויין אצלה בעבירה׳ אלא גזירת הכתוב הוא׳ בן ולא בת♦ צמצום והרחבה במושג אחד - להשלמת הענין נביא עוד משל אחד שבו נראה ביותר׳ עד כמה שמו לבם החכמים בדרשותיהם לא אל הצד הפורמאלי של הכתוב רק אל טבע הענץ ועל סוג המצוות• כי אותה המלה בעצמה נדרשת במקומות שובים על אופנים שובים• והיא מלת "שור"• שור נזכר בשלש מצות שונות• א) לענין השבת אבדה (שמו׳ כג׳ ד) כי תפגע שור אויבך או חמורו תועה וכו׳• ב) לענין אותו ואת בנו(ויקרא כב׳ כח) ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד• ג) לענין תשלומי ארבעה וחמשה בטבח ומכר (שמות כא׳ לז) חמשה בקר ישלם תחת השוד וארבע צאן תחת השה• - כמה מיעוטים נדרשים באותו ואת בנו: אותו ואת בנו איבו נוהג אלא בבהמה בלבד׳ שור ולא חיה׳ שה ולא עופות (ת״כ)• - נוהג בנקבות ואינו נוהג בזכרים לדעת חכמים (חול׳ עח׳ ב)• - היא צביר. ובנה תיש פטור משום