Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1930-01-01 · 1930 · page 127

27 מדת המשל אותו ואת בנו (מסקנת רב חםדא שם עט׳ ב)• - הנוחר והמעקר פטור משום אותו ואת בנו(שם פא׳ ב)• ודומה לזה הוא גם הענין בתשלומי ד׳ וה, שהוא העונש היותר קשה בגנב׳ שאינו נוהג אלא בשור ושה בלבד (ב״ק סב׳ ב)• - ויש עוד קולות בבחינה זו בשותף שגנב מחברו ושותפין שגנבו(שם עה׳ ב)• וכן במכר חוץ מאחד ממאה שבו׳ או חוץ מידו׳ חוץ מרגלו(שם)• - ולענין השבת אבדה(שם נו׳ ב במשנה) אחד שור ואחד פל בהמה לנפילת הבור ולהפרשת הר סיני ולתשלומי כפל ולהשבת אבדה׳ לפריקה׳ לחסימה׳ לכלאים ולשבת׳ וכן חיה ועוף ביוצא בהן• אם כן למה נאמר שור או חמור׳ אלא שדבר הכתוב בהווה• - הנה בסוגית התלמוד שם יבוקשו ראיות והוכחות על הענין הזה׳ אם באמת שאר בהמה וחיה בכלל׳ ועיקר ההיקש משבת• וכן ירושל׳ שם פ״ה בסוף מביא גם כן הוכחות בענין זה• אבל עיקר הכלל של "דבר הכתוב בהווה" שהוא הגורם למדת ההרחבה׳ נוהג לרוב בדברים שבין אדם לחברו• ע״ע מכיל׳ משפט׳ כב׳ כא• כל אלמנה ויתום לא תענון׳ אין לי אלא אלמנה ויתום׳ שאר כל אדם מנין? ת״ל לא תענון׳ ד״ר ישמעאל• רע״א אלמנה ויתום שדרכן לענות בהן דבר הכתוב• - פה חסרות המלים "דבר הכתוב בהווה" ואפשר שנשמטו וכן נראה קצת מלשון רש״י שב׳ "הוא הדין לכל אדם׳ אלא שדבר הכתוב בהווה׳ לפי שהם תשושי בח ודבר מצוי לענותם״ *)• ואעיר עוד על דברי ת״ב(קדוש׳ יט׳ יד) ולפני עור לא תתן מכשול׳ לפני סומא בדבר היה נוטל ממך עצה׳ אל תתן לו עצה שאינה הוגנת לו׳ אל תאמר לו׳ צא בהשכמה׳ שיקפחוהו לסטים• צא בצהרים׳ בשביל שישתרב• אל תאמר לו׳ מכור את שדך וקח לך חמוד׳ ואתה עוקף עליו ונוטלו ממנו וכו,2)• ובענין המליצה "דבר הכתוב בהווה" יש עוד להוסיף (מכילתא משפט׳ כב׳ ל) ובשר בשדה טרפה׳ אין לי אלא בשדה׳ בבית מנין ז ת״ל (ויק׳ כב׳ ח) נבלה וטרפה לא יאכל׳ הקיש טרפה לנבלה׳ מה נבלה לא חלק בה בין בבית בין בשדה׳ אף טרפה לא נחלק בה בין בבית בין בשדה׳ הא מה תלמוד לומר ובשר בשדה טרפה׳ דבר הכתוב בהווה• כיוצא בו(דברי׳ כב׳ בז) כי בשדה מצאה׳ אין לי אלא בשדה׳ בבית מנין ז ת״ל אין מושיע לה׳ אלא דבר הכתוב בהווה• כיוצא בו(שם כ׳ ו) ומי האיש אשר נטע כרם׳ אין לי אלא כרם׳ שאר אילנות מנין t ת״ל אשר נטע׳ אלא דבר הכתוב בהווה׳ אף כאן בשדה טרפה דבר הכתוב בהווה׳ מקום שדרך בהמות להטרף• ד• מדת המשל• כעין סיום למדות הצמצום וההרחבה יש להזכיר עוד מדת המשל עד כמה שנתנו לה מקום בהלכה והיא מדה כ״ו מל״ב מדות של ר״א בנו של ריה״ג׳ וש״נ: 0 באכער׳ עקסעג• טערמ• 39 I בהערה כ׳ שמוחלפת השימה ור׳ ישמעאל הוא בעל הדעה השניה שנוסדה על הכלל «דבר הכתוב בהווה»׳ כי כן היא שיטתו גם במקום אחר• אמנם הדיוק מרבוי«לא תענון» מתאים יותר אל שיטתו של ר*ע• - 2) שאר משלים מאיסור הכשלה והסעאה במובן מוסרי ע״ע פסה׳ כב׳ ב• שלא יושיט אדם כוס יץ לנזיר ואבר מן החי לבן נת (׳רע איך היה רב אשי מוכר יעד לבי נורא׳ נדר׳ סב׳ ב)• מיק יז׳ א• וקידוש׳ לב׳ א• שלא להכות בנו הגדול ושלא להכעיסו במתכוון ועוד משלים אוזרים ב*מ עה׳ ב• - ולעומת זאת הרי ידוע׳ שהכותים היו מפרשים «לפני עור לא תתן מכשול» כצורתו׳ שלא יתן אבן בדרך עור להפילו עי׳ תול׳ ג׳ א ורשיי שם דיה ואפילו כותי•