Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1930-01-01 · 1930 · page 126

בחינת קיום המצוות 28 וכן אתה מוצא בנביאים וכתובים שדברו משלים• בד״א (שיש לדרוש במשל) בדברי קבלה׳ אבל בדברי תורה ומצוה אי אתה יכול לדורשן בלשון משל׳ חוץ משלשה דברים שהיה ר׳ ישמעאל דורשו בלשון משל והלכה כדבריו בשנים: (שמו׳ כא׳ יט) אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו׳ על בוריו׳ שאם אתה אומר על מקלו׳ חולה הוא׳ אלא מלמד שקרא הכתוב משענת גופו כאילו נשען על מקלו• כיוצא בו(שם כב׳ כ) אם זרחה השמש עליו׳ וכי השמש לו לבדו זרחה׳ אלא מה השמש׳ שלום בעולם׳ אף הגנב אם ידוע שלא בקש רק שלום׳ הרי בעל הבית חייב עליו בדמיו• באילו שנים הלכה כר׳ ישמעאל• והג׳(דבר׳ כב׳ יז) ופרשו השמלה׳ מחוורים הדברים כשמלה• ע״כ• ובמכילתא משפטים כא׳ יט בקצת שנוי ואריכות• שתוף מלת משל להוראות שונות של מושג מליצה והפלגה הכנים את ג׳ דברים אלו ממדרשו של ר׳ ישמעאל תחת סוג המשל׳ ובאמת יש להם שייכות אל הפשט המצומצם והמורחב׳ כי בשלשתם אין ענין הכתוב משתנה לענין אחר אבל שומר הוא את כוונתו העיקרית׳ רק שההגבלה נצטמצמה או נתרחבה כפי דרישת רוח המשפט בהתגשמו בדרכי החיים• מדת הבריאות אשר הנפצע צריך להגיע אליה בעמדו מחליו׳ כדי שינוקה המכה ויצא לחפשי ממאסורו׳ אינה מוגבלת כל צרכה בנתינת השיעור עד כדי שהחולה יכול להשען על מטהו וללכת בדוחק׳ כי לפי דעת הרמב״ם (רוצח פ״ד ח״ד) אפילו הנוטה למות יכול להלך על המשענת׳ אבל הכוונה היא שהחולה יתחזק •עד כדי שיכול לטייל בשוק וללכת ברחובות ואינו נזקק לעזר איש אחר שיתמוך בו• חולה כזה אף אם הוא משתמש במשענתו׳ הרי על כל פנים כחו אתו לעמוד גם על רגליו׳ או בלשון המכילתא "על בוריו"• כי מי שאין. בו כח זה׳ ממילא אינו מתהלך לשוק אף בעזר המשענת• וצריך עוד להעיר׳ כי המשענת שבמקרא אין הכוונה על כוטה שתשמישו להשען עליו בתמידות׳ כדרך קב של קטע׳ אבל כל מטה שבני אדם ■משתמשים בו בדרך הליכתם נקרא משענת׳ וכמו שאמר אלישע לגיחזי (מ״ב ד׳ כט) חגור מתנך וקח משענתי בידך וכו׳ ושמת משענתי על פני הנער• וכן(שופט׳ ו׳ כא) יישלח מלאך ה׳ את קצה המשענת אשר בידו• ובלשון התורה (במד׳ כא׳יח) במחוקק במשענותם• החלוק הוא רק שהחולה שעמד מחליו ורוצה להתהלך בשוק זקוק יותר למשענת משאר בני אדם• ובעין זה פירש גם הרמב״ן• סוף דבר פירושו של ר׳ ישמעאל מסכים לפי התוכן עם מה שנשנה בהרבה מקומות׳ שדרכו של הכתוב לדבר בהווה׳ ורק על דיוק מלת "משענתו" יש לערער• ובאמת הרמב״ן שהסכים עם תכן חפירוש כותב "ולפי דעתי כי משענת כפשוטו וכו׳" ומוסיף עוד בא״ד ובמכילתא׳ אם יקום והתהלך׳ שומע אני בתוך הבית׳ ת״ל בחוץ• אי בחוץ שומע אני אפילו מתנונה׳ ת״ל אם יקום• וגם זה נכון מאד׳ שיאמר הכתוב אם יקום ממשכבו לגמרי והוא מתהלך תמיד בחוצות׳ שלא יחזור למשכבו בכאן מן החוץ כמנהג המתנונים׳ אע״פ שהוא חלוש ונשען על משענת ינקה המכה• והכלל כי כל זה מין משל בהווה" -עכ״ל• אחר לשון המכילתא נמשכים אונקלום׳ רש״י ראב״ע ורלב״ג• המשל השני שאצל גנב שנמצא במחתרת שייך אל סוג הפשט המורחב• לשון חרמב״ן "ואמר הכתוב אם זרחה השמש עליו׳ שדבר בהווה׳ שדרך באי מחתרת לבוא בלילה׳ שאין אדם מכיר בהן׳ וההורגו שם פטור ומותר׳ אבל המתעכב שם עד זרחה חשמש עליו׳ הוא מוטמר ויוצא ובורח לנפשו"׳ ולכן אסור להורגו׳ כי אין נפשו של בעל הבית מוטלת בסכנה• ברור הדבר׳ שכל יסודו של המשפט הזה בנוי על הכלל׳