Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1930-01-01 · 1930 · page 124

בחיבת קיום המצוות 30 כג׳ ט• ובשאר מקומות) נאמר "כי גרים הייתם בארץ מצרים"׳ "ואתם ידעתם את נפש הגר״ וכד• - כמה מצוות מתבארות ע״פ הכתוב בעצמו ממרת הרחמים של הקב״ה׳ כמו השבת המשכון׳ כסות לילה ללילה וכד שם נאמר בפירוש "כי חנון אני" (מכיל׳ משפט׳ כב׳ כו) מאי כי חנון אני? שברחמים בראתי את עולמי• עי׳ סוטה יד׳ א׳ וב״מ ל׳ ב• - במלחמת שבעה עמים שהחמירה בה נאמר גם טעם שעל פיו הומתק הדין בכמה בחינות ועי׳(סוטה לה׳ ב) עה״כ (דבר׳ כ׳ יח) למען אשר לא ילמדו וכד׳ מלמד שאם היו חוזרין בתשובה׳ היו מקבלין אותם• - אצל איסור עמון ומואב לבא בקהל נאמר (שם כג׳ ה) על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים וכד• - אצל עונשין נאמ׳ (שם יט׳ כ) והנשארים ישמעו וייראו• וכן (שם כא׳ כא) וכל ישראל ישמעו וייראו• ועי׳ סנהד׳(פט׳ א)׳ שמטעם זה צריך להיות הכרזה• ויש עוד איזה מצוות שטעמן בצדן׳ אבל מועטות הן כלפי סכום כל המצוות׳ וחז״ל כבר הרגישו בזה כמ״ש (שם כא׳ ב) א״ר יצחק׳ מפני מה לא נתגלו טעמי תורה? שהרי שתי מקראות (בפרשת המלך [דבר׳ יז׳ טז• יז] רק לא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצרימה וכו׳ ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו) נכשל בהם גדול העולם (שלמה המלך נכשל בלאו של לא ירבה לו נשים ולא ירבה לו סוסים)• - ור׳ שמעון שדורש טעם הכתוב׳ בפרט במקום שהכתוב עצמו מגלה הטעם׳ דורש פה (סנהד׳ כא׳ א) מה טעם לא ירבה׳ משום דלא יסור וכו,׳ אפילו אחת ומסירה את לבבו׳ הרי זו לא ישאנה• אלא מה אני מקיים "לא ירבה"? דאפי׳ כאביגיל• ובכל זאת לא נמנעו החכמים לגמרי מדרוש טעמי המצוות• ע״פ הרוב משמשים הטעמים כעץ פירוש למובנם של המצוות ומראים דרך לצמצום או הרחבת תוכנם• ולפעמים נותן הטעם מקום לשנות ממה שכתוב בתורה או לנטות לגמרי מדברי הכתוב׳ ויש בזה מעין ביטול דבר שבתורה• וגם פה נסתפק במשלים מועטים• מעמים לקוחים מטבע בני אדם ומנימוסיהם בדרכי החיים - (קידוש׳ ב׳ ב) א״ר שמעון׳ מפני מה אמרה תורה׳ כי יקח איש אשה׳ ולא כתב׳ כי תלקח אשד. לאיש? מפני שדרכו של איש לחזר על אשד. ואין דרכה של אשד. לחזר על איש וכד• - (נדה לא׳ ב) תניא היה ר״מ אומר׳ מפני מד, אמרה תורה (ויק׳ טו׳ יט) נדה לשבעה׳ מפני שרגיל בה וקץ בה׳ אמרה תורה׳ תהא טמאה שבעת ימים׳*כדי שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה• - ובבחינת מה הקילו גם מכוונת מדרש הראשונים כמ״ש (שבת סד׳ ב) תניא זקנים הראשונים היו אומדים (ויק׳ טו׳ לג) והדוה בנדתה- שלא תכחול ולא תפקום ולא תתקשט בבגדי צבעונין׳ עד שבא ר״ע ולימד׳ אם כן אתה מגנה על בעלה ונמצא בעלה מגרשה׳ אלא מה אני מקיים והדוה בנדתה׳ בנדתה תהא עד שתבא במים *)• - (סוטה ג׳ א) מפני מה האמינה תורה עד אחד בסוטה׳ מפני שרגלים לדבר וכו׳• - (גיט׳ נה׳ א־ב) אמר עולא׳ ד״ת בין נודעה ובין לא נודעה (לרבים שהיא גזולה) אינה מכפרת וכו׳ ומ״ט אמרו׳ לא נודעה מכפרת׳ שלא יד,ו כהנים'עצבים וכו׳• ור׳ יהודה או,׳ בין נודעה ובין לא נודעה מכפרת וכו׳ ומ״ט אמרו׳ נודעה אינה מכפרת׳ שלא יאמרו׳ מזבח אוכל נבלות¬ 1) מחלוקת זקנים הראשונים ור־ע הוא מחלוקת במדרש הב׳• בגוף החקירה׳ מנץ לטבילת נדה מחית עי׳ יומא (עיח׳ א תוריה מכאן). שג׳ מקורות בדבר ואחת מהן דרשתו של ר*ע (שיטת ריי)• ועיע המקבילים הנרשמים שם ואכמיל•