Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1930-01-01 · 1930 · page 122

בחינת קיום המצוות 32 הקב״ה׳ שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל׳ לפיכך הקדים שקליהם לשקליו• עי׳ או״ח סי׳ תרצ״ד ונו״ב* (ידוש׳ יומא פ״ז ה״ב) עה״כ (ויק׳ טז׳ ד) ולמה (משמש כה״ג ביוה״כ) בבגדי לבן? א״ר חייא׳ כשירות של מעלה כך שירות של מטה׳ מה למעלה (יחזק׳ ט׳ ב) ואיש אחד לבוש בדים׳ אף למטה׳ כתונת בד קודש ילבש• - (ר״ה טז׳ א) תניא א״ר יהודה משום ר״ע׳ מפני מה אמרה תורה׳ הביאו שתי הלחם בעצרת? מפני שעצרת זמן פירות האילן הוא׳ אמר הקב״ה׳ הביאו לפני שתי הלחם בעצרת׳ כדי שיתברכו לכם פירות האילן של שנה זו• טעמים כלכליים וטעמים מכוונים כלפי היצר - אצל כמה ענינים נאמר: חסה תורה על ממונם של ישראל: ר״ה כז׳ א• יומא לט׳ א• מד׳ ב• מנח׳ עו׳ ב• פח׳ ב• חול׳ מט׳ ב• עז׳ א• - התורה חסה על תכשיטי כלה (יבמ׳ לד׳ ב)• - (ספרי דבר׳ טז׳ טז) תניא׳ ר״ש או,׳ פסח וחג שאינם עונת מלאכה׳ אמרה תורה׳ עשה זה שבעה וזה שמונה ימים! עצרת שהיא עונת מלאכה׳ אינה אלא יום אחד׳ מלמד שהתורה חסה על ממונן של ישראל• - ובדרך כלל אפשר לומר שר״ש ידוע ■הוא בשיטתו זו לדרוש טעם הכתוב כפי שכבר הזכרנו וע״ע: יומא מב׳ ב• יבמו׳ כג׳ א• קידוש׳ סח׳ ב• גיטין מט׳ ב• סוטה ח׳ א• ב״מ קטו׳ א• סנהד׳ טז׳ ב• כא׳ א• מנח׳ ב׳ ב¬ כמה מצוות ניתנו רק כלפי היצר ולא מצד איזו חשיבות פנימית שיש בהן• יתו״ב ויקרא יט׳ כה) תניא׳ ר״ע או,׳ לא דברה התורה אלא כנגד היצר׳ שלא יאמר אדם׳ הרי ארבע שנים אני מצטער בו חנם׳ לכך נאמר׳ להוסיף לכם תבואתו• - לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע (ביפת תואר): קידוש׳ כא׳ ב• - ולפעמים התירו החכמים לעצמם לסבול איזו ביטול מצוה שנתפשט בין העם׳ מטעם "מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין"׳ כמו למשל בענין חדש• איסור חדש נוהג בין בארץ בין בחו״ל׳ בין בשל ישראל בין בשל גוי• ורמ״א (יו״ד סי׳ רצ״ג׳ ג בם׳ כ׳: וכן בזמן שימות החורף נמשכים לאחר הפסח׳ ובכל הגליל ההוא זורעים לאחר הפסח דברים הנזכרים׳ יש להחמיר ולחוש מן הסתם׳ אבל אין להורות לאחרים׳ במקום שרוב שתייתן ואכילתן ממינים האלו׳ כי מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין• עי׳ ש״ך וט״ז שמערערים ע״ז ומבקשים דרכים אחרות להיתרים׳ אמנם גם הרמ״א יש לו סמוכין מגדולי הפוסקים ועולם כמנהגו נוהג• - ובהמשך זה ראוי להזכיר עוד מצות מתנות כהונה׳ שנוהג ע״פ ההלכה גם לאחר החרבן ובכל מקום בכל בהמה טהורה שזובחין (חול׳ קל׳ א במש׳)• ובעל החינוך פ׳ שופטים מצוד! תקו ג״כ מחזיק בחיוב מצוה זו בם בזה״ז ובכל מקום׳ ומסיים דבריו: "אבל עכשיו אין בנו כח על הטבחים להכריחם ליתנם"• ועי׳ ש״ע יו״ד סי׳ סא׳ כא בהגה• ויש ראיה מכרעת שמתנות כהונה היו נוהגות גם בדורו של הלל השני׳ כשלש מאות שבה אחר החרבן׳ בעדותו של קיסר יוליאנוס• עי׳ גרץ ח״ד ר״פ כ״א (הוצאה שלישית מצד 340 והלאה׳ ושם בהערות נרשמו המקורות)• - על העבין בכלל נדבר עוד במקום אחר ופה רמזנו עליו משום דמיונו לדברים ש״כנגד היצר״• - ור״ש שרגיל לדרוש טעם הכתוב דורש(גיט׳ מח׳ ב) דברי הב׳(שמו׳ כב׳ ד) מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם׳ שהניזקין שמין להם בעידית׳ מפני תיקון העולם (כלו׳ ד.כ׳ בעצמו צוה כן מפני תקון העולם)• עד הנה דברנו מטעם הכתוב עד כמה שהוא מחזק קיום המצוה ושומר עליה שלא תבוטל כוונתה היסודית של התורה• אמנם דוקא מפני זה השתמשו החכמים