Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1930-01-01 · 1930 · page 120

בחינת קיום המצוות 34 אביה ז לומר׳ ראו גידולים שגדלתם (כלומר להעניש את האב שלא גדל את בתו במדת הצניעות)• - מה״כ (דבר׳ יז׳ יג) וכל העם ישמעו נדרש (סנהד׳ פט׳ א) שזקן ממרא אין ממיתין אותו לא בבית דין שבעירו ולא בב״ד שביבנה׳ אלא מעלין אותו לב״ד הגדול שבירושלים ומשמרין אותו עד הרגל׳ וממיתין אותו ברגל. (כלומר בחולו של מועד)׳ שנ׳ וכל העם ישמעו וייראו• ועוד נדרש מזה׳ שזקן ממרא צריך הכרזה¬ (שם עב׳ א) ר׳ יוסי הגלילי אומר: וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי׳ אמרה תורה יצא לבית דין ליסקל t אלא הגיעה תורה לסוף דעתו של בן סורר ומורה׳ שסוף מגמר נכסי אביו ומבקש לימודו ואינו מוצא׳ ויוצא לפרשת דרכים ומלסטם את הבריות וכד• בדרך כלל יש עוד להעיר על זה שדין בן סורר ומורה לא בא מעולם לפעולת ידים• - (נזיר נט׳ א) עה״כ (דבר׳ כב׳ ה) לא יהיה כלי גבר וכו׳ מה ת״ל? אם שלא ילבש איש שמלת אשד. ואשה שמלת איש׳ הרי כבר נאמר כי תועבת ה׳ היא ואין כאן תועבה׳ אלא שלא ילבש איש שמלת אשה וישב בין הנשים׳ ואשד. שמלת איש ותשב בין האנשים• - (ספרי דבר׳ כג׳ ט) ר״ש או׳׳ מצרים שטבעו את ישראל בים׳ ואדומים שקדמו את ישראל בחרב׳ לא אסרם הכתוב אלא עד ג׳ דורות׳ ועמונים ומואבים שנטלו עצה להחטיא את ישראל׳ אסרם הב׳ עד עולם׳ ללמדך שהמחטיא את האדם קשה לו מן ההורגו׳ שההורגו׳ אין מוציאו אלא מן העולם הזה׳ והמחטיאו מוציאו אף מן עולם הבא• - וכעין זה מבואר גם אהבת הבריות בכלל׳ שהאהבה צריכה להוסד על המוסר כמ״ש (אדר״ג פ״טז) מה טעם (ויק׳ יט׳ יה) ואהבת לרעך כמוך? (משום) אני ד.'׳ אני ה׳ בראתיו לכבודי׳ לפיכך אם עושה מעשה צדק ויושר׳ אתה אוהבו׳ ואם לאו׳ אי אתה אוהבו• - (יבמות קג׳ א) תניא ר״ש אומר׳ עמון ומואב נקבותיהם מותרות לבא בקהל׳ מ״ט׳ דכ׳ (דבר׳ כג׳ ה) על דבר אשד לא קדמו׳ מי דרכו לקדם ז האיש ולא האשה• - (סנהד׳ קג׳ ב) א״ר יוחנן׳ גדולה לגימה׳ שמרחקת את הקרובים׳ שנ׳(דבר׳ כג׳ ה) על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים• - בנוגע לסייגים די להעיר על איזה מקורות: תו״כ (ויק׳ יח׳ ה! כב׳ ט)• שבת טז׳ ב• מ״ק ה׳ א (יבמ׳ כא׳ א)• גיט׳ לו׳ א• סנהד׳ סג• ב• אדר״ג פ״ב• שגוי וביטול מכח טעמים מוסריים - לשיטת ריו״ח דבר תורה מעות קונות׳ ולמה הצריכו משיכה׳ כדי שלא יאמרו׳ נשרפו חיטך בעליה: עירוב׳ פא׳ ב• קידוש׳ כו׳ א¬ כה׳ ב• ב״מ מו׳ ב• מז׳ ב• חול׳ פג׳ א• בכור׳ יג׳ ב• - (קידוש׳ יז׳ ב) גר את הנכרי אינו יורש (מדבר תורה) אלא מדברי סופרים וכו׳ שמא יחזור לסורו(רבא)• - (שם עג׳ א) אמר רבא׳ דבר תורה שתוקי כשר וכו׳ ומ״ט אמרו׳ שתוקי פסול? גזירה שמא ישא אחותו מאביו וכו׳•(וכן הענין באסופי ע״ש)• - (גיט׳ פח׳ ב) א״ר משרשיה׳ ד״ת גט מעושה בנכרי כשר׳ ומ״ט אמרו פסול? כדי שלא תהא כל אחת ואחת הולכת ותולה עצמה בנכרי• - (חול׳ קכב׳ א) אמר עולא׳ דבר תורה׳ עור אדם טהור׳ ומ״ט אמרו טמא׳ גזירה שמא יעשה אדם עורות אביו ואמו שמוחין וכו׳• ע״ע נדה נה׳ א¬ (יבמות עב׳ א) א״ר הונא׳ ד״ת משוך אוכל בתרומה ומדבריהם גזרו עליו׳ מפני שנראה כערל• - (סוטה ז׳ א) עה״כ (במדבר ה׳ טו) והביא האיש את אשתו׳ מלמד שהאיש מביא את אשתו אל הכהן׳ ואפ״ה אמרו חכמים׳ מוסרים לו ב׳ ת״ח׳ שמא יבא עליה בדרך• (יבמות צ׳ ב) א״ר אלעזר בן יעקב׳ שמעתי שבית דין מכין ועונשין שלא מן