Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1930-01-01 · 1930 · page 117

37 ביטול «תמת מגישת מציית נגודיות נוסדו ההלכות׳ שעמידה אצל עבודה צריכה להיות במקדש ולא בבמה (זבת, טז׳ א) ע״פ הכת, (דברים י׳ ו0 לעמוד לפני ה, לשרתו׳ לפני ה, ולא בבמה♦ וכן אץ תנופה נוהגת בבמה מה״כ (ויק, יד׳ יב) והניף אותם תנופה לפני ה,♦ זבח, קיט׳ ב• ומטעם זה אין סמיכה נוהגת בבמה׳ דב׳(דק, א׳ ג־ד) לפני ה, וסמך (שם)• וכן אין שחיטת צפון נוהגת בבמה מה״כ(שם א׳ יא) צפונה לפני ה,♦ ואסיים בזה במאמר אחד המטעים לשון הב, ורואה רמוז בו שאין דבר נסתר מעיני ה׳ ומכוונת יודע הכל הושפעה גם הצורה ללשון הכתוב (חול, סג׳ ב) תניא׳ רבי או,׳ גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם׳ שבהמות טמאות מרובות על הטהורות׳ לפיכך מנה הכ׳ בטהורות« וגלד וידוע לפני מי שאמר והיה העולם׳ שעופות טהורים מרובים על הטמאים׳ לפיכך מנה הב׳ בטמאין׳ ללמדך שלעולם ישנה אדם לתלמידיו דרך קצרה• ז• ביטול הבא מחמת פגישת מצוות מתנגדות זו לזו לפי עיקר השאלה אשר לפנינו׳ אין אנו נזקקין להכנם בפרובלימא כזו׳ אשר שתי מצוות נפגשות זו בזו באופן נגודי׳ כלומר באופן שקיום אחת משתיהן מבטלת קיום חברתה• כי פגישות ונגישות כאלה מקריות הנה ואין מציאותן נוגעת בשרשי השאלה שלפנינו• אמנם לצורך שלמות הענין נזכירם בקצור או נעיר עליהם• עשה מחה לא תעשה - קודם כל נזכיר ענין "עשה דוחה לא תעשה"׳ והוא׳ אם תפגש מצות עשה במצות לא תעשה באופן שקיומו של העשה לא יתכן בלי בטולו של הלאו׳ אז מוסל עלינו׳ על פי תנאים ידועים׳ לקיים את העשה אף על חשבץ הל״ת• הכלל הזה כבר נמצא מפורש בתורה או מובלע לפעמים בכוונת איזו מצוה♦ המשל היותר מפורש הוא׳ ייבום אשת אח• מצות ייבום (דבר, כה׳ ה וכד) אין לה מציאות רק בביטול הלאו של אשת אח׳ והוא איסור חמור שענשו אפי, אחר מיתת האח שיש לו בנים בכרת׳ ובחייו בעודה תחתיו(שאינה מגורשת) בחנק• - וכן הקרבת מוסף בשבת׳ היא מצוה מפורשת (במד, כח׳ ט) "וביום השבת שני כבשים וכד"• ושם (פס, י) נאמר "על עולת התמיד ונסכה"׳ ובכן גם הקרבת התמיד נזכרת בתורה בפירוש׳ וכל זה אי אפשר בלי מלאכה האסורה בשבת♦ וכן הוא הענין בכל קרבנות חובה הקבועים לרגלים׳ ליום הזכרון וליום הכפורים• וכמו כן נדרש מחז״ל שכל מצות עשה שהתורה קבעה לה זמן׳ צריכה להעשות בזמנה׳ אף אם הוא חל על שבת או שאר יום מועד׳ כמו פסח שנאמר בו במועדו ודוחה שבת׳ וכן מילה שנאמר בה (ויק, יב׳ ג) "וביום השמיני ימול בשר ערלתו" גם כן דוחה שבת ויום טוב• (ודודה זו יש לה אופי מיוחד׳ כי אפשר לקיים מצות מילה אף בזמן מאוחר ובכל זאת יש לה כח דחייה)• וכן הוא הענין בקצירת העומר שדוחה את השבת׳ ויש רק מחלוקת בדבר׳ באיזה אופן נקצר בשבת (ת׳ מנח, פ״י 20) אבא שאול אד׳ בשבת היה נקצר ביחיד במגל אחת ובקופה אחת׳ ובחול בשלשה׳ בשלש קופות ובשלש מגלות• וחב, אומרים׳ אחד בשבת ואחד בחול משלש היה בא♦ (שם 23) יום הנף שחל להיות בשבת דוחה את השבת בקצירת העומר וכד יום טוב סמוך לחשכה (כלומר סמוך לליל שבת) היו יוצאין ואוכלום גדול היה יוצא עמהן• כיון שחשכה אמר להן: בשבת זו בשבת זו׳ בקופה זו בקופה זו• ר, אליעזר בר, צדוק היה מוסיף אף במגל זו במגל זו במגל זו ג׳ פעמים על דבר ודבר׳ והן אומרין לו: הן הן הן♦ אקצור׳ אומר לו קצור• וכל כך למה מפני בייסותין וכד• (עי, משנה שם פ״י׳ מ״א ומ״ג וכן מ״ט• וע״ע רמב״ם