Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1930-01-01 · 1930 · page 116

38 בחינת קיום המצוות פ״ז מהל, תמידין ה״יג)• - וכל הענין בתמונת כלל עי׳(ת׳ מנח׳ פ״יא׳ 5) כל המנחות אין דוחות לא את השבת ולא את הטומאה׳ חוץ מחביתי כהן משיח׳ מפני שיש לו זמן קבוע• זה הכלל׳ כל שיש לו זמן קבוע מן התורה ואין יכול לעשות מערב שבת׳ דוחה את השבת׳ וכל שאין לו זמן קבוע ויכול לעשות מע״ש׳ אין דוחה את השבת• אפני עשה דוחה ל״ת שמן התורה׳ מודגשות ביותר בדברי המכילתא (שמד כ׳ ח) זכור ושמור שניהם נאמרו בדבור אחד? מחלליה מות יומת׳ וביום השבת שני כבשים׳ שניהם בדבור אחד נאמרו? ערות אשת אחיך׳ ויבמה יבא עליה׳ שניהם נאמרו בדבור אחד? לא תלבש שעטנז׳ וגדילים תעשה לך׳ שניהם נאמרו בדבור אחד• עי, יל״ש יתרו שם רמז רצ״ה שמביא לשון המכילתא ומוסיף והולך: "וכל בת יורשת נחלה׳ ולא תסוב נחלה ממטה למטה׳ נאמר בדבור אחד"• ממקורות אלה נראה ברור׳ שהכתוב בעצמו דחה את הלאו׳ א) במקום שהעשה נתלה בזמן קבוע׳ ב) במקום שהעשה אין לו אפשרות אחרת׳ רק ע״י ביטול הלאו׳ כמו בייבום׳ ג) במקום שהמקרה הכנים את הניגוד בין העשה והלאו׳ כמו שעטנז בציצית• כי למשל מי שלובש בגד של צמר בן ד׳ כנפות׳ אין לו שום צורך לדחות את הלאו של שעטנז׳ כי שני חלקי הציצית באין פה ממין אחד התכלת בא מצמר והלבן גם כן אפשר לעשותו מצמר ובכן הטלית והציצית ממין אחד הן׳ רק מי שלובש בגד של פשתן׳ יש לו עיכוב בדבר׳ כי יכול אמנם לעשות את הלבן אף מפשתים׳ אבל התכלת מוכרח לעשות מצמר דוקא׳ ובהזדמנות כזו התירה לו התורה לעשות כן• ויש להעיר על מצות ציצית מהכלל המוסכם בעשה דוחה ל״ת שלא יתכן רק אם קיום שניהם אי אפשר ובציצית הלא יש אפשרות לקיום שניהם כפי שזכרנו׳ כי אפשר ללבוש טלית של תכלת• אמנם בכל זאת אינו סותר עניניגו׳ כי כלי פשתן היו המלבושים היותר רגילים וגם מוכרחים׳ ותמונתן בימים עתיקים היתד. בדרך כלל דומה לכלי צמר׳ כלומר טלית בעלת ד׳ כנפות׳ וזה די להכניס את הענין לסוג "אי אפשר לקיים שניהם"׳ כי לא מאי-אפשרות מוחלטת מדבר הכתוב או הכלל רק מאי אפשרות סתם• ע״ע כתוב, (מ׳ א תוד״ה כגון מילה וכו,)• משלשת מינים אלה של דחיות נבנית הסוגיא של עשה דוחה ל״ת• הצעת הסוגיא והוצאתה מתוך דברי הכתוב מובאה ראשונה בבירור המבוקש בס, המפתח להר״ן בן יעקב מדף נ׳ א עד נב׳ א• קצור הכללים לפי מצב השאלה אצל הפוסקים והמפרשים המאוחרים עי, מאמרי "כללי ענין עשה דוחה ל״ת״ ח״א (בם, היובל לכבוד ר׳ משה אריה בלאך שנת תרס״ה 20-1)• מה שמענין אותנו פה׳ הוא׳ שסוגית עשה דוחה ל״ת אין לה נגיעה תכופה עם שאלת ביטול מצות׳ כי הניגוד שנתהוה בפגישת עשה עם ל״ת אין לו בטבע פתרון אחר רק לקיים את האחד על חשבונו של השני• ובאותם האופנים שהכתוב בעצמו מגלה לבו מה לעשות ומה לדחות׳ פשוט הדבר• והאופנים שלא נתגלו בתורה׳ התאמצו חכמים לברר ברוח הכתוב ע״פ השואת דבר לדבר ועל פי כללי ההקשה המיוסדת על אדני הקבלה וההגיון• מצוה הבאה בעברה - ענין דומה לזה הוא׳ אסור מצוה הבאה בעבירה• כלומר הכלל המוסכם׳ שדבר שבא לו לאדם ע״י עשיית עול׳ ע״י גנבה או גזילה׳ איבו מוכשר להשתמש בו בדבר מצוה• לולב גזול או גנוב פסול אפילו לאחר ייאוש כפי מהלך הסוגיא (סוכה ל׳ א)• ועי, דרשת ד.כ׳(שם מא׳ ב) עה״כ (ויק, כג׳ מ) ולקחתם לכם׳ לכם׳ משלכם׳ להוציא את השאול ואת הגזול• ובירוש׳(שם פ״ג ה״א) להוציא של