Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1930-01-01 · 1930 · page 115

39 ביטול מחמת פגישת מצוות נגודיות איסורי הנאה• ע״ע ב״ק סז׳ א־ב ושם תוד״ד. אמר עולא• - (סנהד׳ ו׳ ב) ר׳ אליעזר אר׳ הרי שגזל סאה של חטים וטחנה ואפאה והפריש ממנה חלה כיצד מברך? אין זה מברך אלא מנאץ׳ ועל זה נאמר (תל׳ י׳ ג) ובוצע ברך נאץ ה׳• - רמב״ן ויקרא (כג׳ כב) על לשון "ובקצרכם" כ׳: והנכון בעיני כי "ובקצרכם את קציר ארצכם" רמז לקציר הנזכר בראש הפרשה׳ ואמר׳ כי שתבואו אל הארץ וקצרתם את העומר׳ ראשית קצירכם׳ לא תכלו פאת השדה ההוא לצורך העומר ולא תלקט הלקט׳ לומר׳ שלא תדחה המצוד. ההיא את הלאוין האלה• או במלות אחרות: גם זכות כזה׳ שהיא רק ענין של עתיד ולא נעשית עדיין קנינו של הזוכה׳ גם כן אינה נדחית מפני מצות העומר• והענין הזה באמת ראוי להעיר עליו ביהוד לעומת מה שהזכרנו למעלה שקצירת העומר דוחה את השבת (שהיא עשה ול״ת שיש בו מיתת ב״ד) מכל מקום אינה דוחה לאו שיש בו גזל זכות אחרים׳ ואפי׳ זכות שעדיין לא באה לכלל קנין• - מכל האמור ברור׳ שאיסור מצוד. הבאה בעברה אינו פוגע בביטול מצוות ואדרבה שופע עליהן קדושה מיוהדת• בהראותו שאפילו הדרך המוביל אל קיום המצוד. צריך להיות טהור ונקי• פקוח נפש - בהמשך זה צריך עוד להזכיר ענין פקוח נפש שג״כ דוחה את המצוות• בענין מקורות הכתוב עי׳(יומא פה׳ א־ב)• ר׳ ישמעאל סמך עה״כ (שמו׳ כב׳ א) אם במחתרת ימצא הגנב׳ ומד. זה שספק על ממון בא׳ ספק על נפשות בא וכו,׳ ניתן להצילו בנפשו׳ קל וחומר לפקוח נפש שדוחה את השבת• ר׳ עקיבא׳ ר׳ אלעזר׳ ר׳ יוסי בר׳ יהודה׳ ר׳ שמעון בן מנסיה וגם איזו אמוראים יש להם סמוכים ממקראות שונים שפקוח נפש דוחה את השבת• ונזכיר פה ביחוד דרשת ר׳ יונתן בן יוסף עה״כ (שמו׳ לא׳ יד) כי קודש היא לכם׳ היא מסורה בידכם׳ ולא אתם מסורים בידה♦ - הכלל מצד עצמו מובן היטב ואין צריך לאיזו הצטדקות׳ וגם המקראות שהובאו׳ מובלע בהם ברב או במעט הכלל הזה• ואין איש רואה בדחיית מצוה כזו שבאה בסבת פקוח נפש בטול אמתי או חולשה כלפי המצוות• - ומה שיש להעיר ע״ז הוא׳ שסמוך לזמנם של מלחמות החשמונאים היו היהודים נזהרים מחלול שבת אף בשעת מלחמה♦ לא הרימו את ידיהם לירות אבן על צורריהם וגם את המערה אשר בה התחבאו לא סכרו בפני האויב מפני חלול שבת׳ והאויב עשה בם כלה בלי שום התנגדות והתקוממות מצד היהודים (חשמ׳ א• ב׳ לב׳ מא)• עד שמתתיהו ורעיו שמעו את הדבר וראו שאי אפשר להקדים שמירת שבת בפני שמירת הנפש: "אם עשה נעשה כאשר עשו אחינו לבלתי התיצב לפני הגויים בעד נפשנו ותורתנו עוד מעט והשמידונו" (שם ב׳ מב וכו׳)׳ כלומר שמירת נפשינו וגם שמירת תורתנו תובעת מאתנו ״להתיצב לפני הגויים״ גם ביום השבת• - שיטת הקדמונים רמוזה לנו בברייתא ישנה השנויה במכילתא (משפט׳ פ״ד) רציחה דוחה את העבודה (שמו׳ כא׳ יד: מעם מזבחי תקחנו למות)׳ ואין פקוח נפש דוחה את העבודה! שהיה בדין׳ ומה אם שבת שאין רציחה דוחתה׳ פקוח נפש דוחתה׳ עבודה שרציחה דוחתה׳ א״ד שיהא פקוח נפש דוחה את העבודה? ת״ל מעם מזבחי תקחנו למות׳ בא הכתוב ללמדך על העבודה׳ שאין פקוח נפש דוחה את העבודה• ר״ש בן מנסיא או,׳ ויהא פקוח נפש דוחה את השבת׳ והדין נותן׳ אם רציחה דוחה את העבודה שהיא דוחה את השבת• (פה נשלם הענין ונראה כקטוע)• המפרשים נתלבטו במכילתא זו׳ מחמת הכלל שאין דבר עומד בפני פקוח נפש׳ ועי׳ בעל מאיר עין שרומז עליהם וכן בד.וצ׳ הורוביץ ורבץ• ובסוף דבריו כ׳