Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1930-01-01 · 1930 · page 108

פרק שלישי הפרצה בגוף היהדות ובאחדות דתה׳ שנוי הערכים בבחינת המצוות לפי הכתות שצמחו תחת השפעות זרות׳ מצוות בטלות לעתיד לבוא♦ א• הקרע הראשון בנפש האומה ושנוי מרכז הדת• הקרע הראשון בנפש האומה ובהתפתחותה הדתית נעשה אחרי מות שלמה המלך בהפרד עשרת השבטים מעל יהודה והמקדש• אותו הקרע לא הניח רושם גדול לדורות׳ כי אחרי אשר הגלו עשרת השבטים ע״י סרגון מלך אשור (ישע׳ כ׳ א ובו׳) אבד זכרם ואין להם שום חלק במהלך גורלה של היהדות• אמנם בעקבי הקרע הראשון בא גם קרע שני׳ שראשיתו היתד, אמנם מצער ובלתי מורגש׳ כי רק רסיסים קטנים נפרדו מגוף האומה׳ אבל במשך הדורות נתלקטו למפלגה חזקה ונתחנכו תחת השפעות זרות׳ עד שרוחם בחיי הדת ובהשקפת העולם משונה היתד, מזו של כלל האומה• בשנה החמישית למלוכת רחבעם עלה שישק מלך מצרים על ירושלים בחיל גדול׳ ויקח לא רק את אוצרות בית ה׳ ובית המלך׳ ולא רק את מגיני הזהב שעשה שלמה (מ״א יד׳ כה וכו׳)׳ אבל גם רבים מבני ישראל ויהודה הוליך אתו שבי לארצו׳ כפי עדות אחת המצבות שבהיכל קארנאק• השבויים האלה נעשו ליסוד היישוב היהודי שבמצרים• היישוב הזה נתרחב ונצטרפו לו יישובים חדשים בפרט בתקופת חרבן בית ראשון תחת הנהלת יוחנן בן קרח (ירמ׳ מג׳ ה וכו׳) וכן בתקופה הפרסית• משנת 525 עד 332 יש לנו דוקומנטים עתיקים ובלתי מסופקים מחיל צבא יהודי על האי יב (Eiephantme) בדרומה של מצרים• הארכיון של חיל צבא זה נתגלה בשנת 1904• הפפירוסים מעידים שהחיים הדתיים היו מתמידים גם אצל יהודי מצדים• באחד הפפירוסים נזכר גם׳ שהיה להם מקדש ה׳ ונחרב ע״י קנאת הכומרים המצריים• לפי העקאטיוס (Hekatäus) מוזכר ביוסיפוס (נגד אפיון ח״א סי׳ 186) נתרבה מאד היישוב היהודי שבמצרים בשנת 312 לפני ספה״נ(בשנה הראשונה למנין שטרות)׳ כי אחרי המלחמה המכריעה שבעזה (Gaza) נלוו הרבה יהודים לגייסות פטולומיוס הראשון• ולפי עדותו של פסיידו״אריסטיאס היה מספרם כמאה אלף איש• מאניתו (Manetho) כומר מצרי כבר נלחם ביהודי ארצו ע״י כתבי פלסתר׳ ובכן יש לשער׳ שאז כבר גדל מספרם באופן מורגש ליושבי הארץ׳ וצורריהם מצאו בזה שעת הכושר להבאישם בעיני יושבי הארץ ע״י ספרי שטנה שונים וזיופים מעוררים שנאה וצרות עין• מטבע שכונת שתי הארצות האלה (א״י ומצרים) וכן מן הפגישות או ההתנגשיות שהיו לעתים לא רחוקות ביניהן׳ אפשר לשער שהיישוב שבמצרים עוד היה הולך ומתרבה על חשבון היישוב המקורי שבארץ ישראל• אמנם ההזדמנות היותר רצויה להתישבות שופעת במצרים היתד, שעת השמד והחיתם שהחלה לעשות שמות בארץ