Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1930-01-01 · 1930 · page 107

47 שנוי מרכז ד.דת תתת ממשלת אנטיוכוס אפיפאנס (Antiochus Epiphanes) ונמשכה זמן מה גם אחרי מותו• מפנת השקפתנו די להזכיר פה בית חוניו׳ שד,יתד מסמלת במובן ידוע את הקרע שבין גוף האומה ובין החלק שנתפרק ממנו׳ ונתהוד. ליישוב העומד ברשות עצמו במצרים• מקדשה של היהדות המצרית - אין לנו עסק עתה בשאלת היתר הבמות או איסור הבמות וגם המחלוקת בטיבו הדתי של בית חוניו אינה ענץ להפרובלימה אשר לפנינו• אבל אחת אנו רואים באדיקות היישוב היהודי שבמצרים למקדש בפני עצמו (כי מקדשים היו לו כבר קודם בית חוניו)׳ שהאחדות הדתית בין יהודי מצרים ובין כלל ישראל שבארץ נתפרדה באופן אחר מבשאר כל הגולה• המקדש שבירושלים היה המרכז היחידי והאמתי לכלל ישראל׳ לארץ ולגולה כאחד׳ ולא היה מקדש ומזבח בשום מקום שבגולה• רק מצרים נשתנה בבחינה זו• מן החילוק הזה מסתעף׳ שלכל הגולה היה יחס קבוע למקדש ירושלים ולחיי היהדות כפי החותם שהטביעו עליה חכמי התורה ובראשם הסנהדרין שבירושלים• סוריא היתד, במדת מה נחשבת לגופה של ארץ ישראל׳ אבל גם בבל׳ שהיתר, רחוקה מן הארץ ומרובה באוכלוסי ישראל׳ לא עמדה ברשות עצמה בדרכי חייה׳ אבל תלויה היתה במרכזה שבארץ׳ וכן שאר הגולה היתד, מתנהגת לפי תורת מנהיגי הדת שבירושלים• אחדות דתית ורוחנית זו נתרופפה מעט מעט במצרים• היישוב שבמצרים הסכין במקדש בפני עצמו וכמו כן הסכין בהנהגה עצמית של חיי דתה• מנהגם זה בא עד לידי כך׳ שלמרות כבודם הגדול להמקדש שבירושלים שבעיקרו היה מושפע מן הקדושה העתיקה שהיתה חופפת על המקום הזה׳ היו חיים חיים בפני עצמם בלתי תלויים בהנהגה הדתית שבירושלים׳ העתיקו את התורה ליונית ובהעתקה זו היו משתמשים גם בבתי כנסיותיהם ובבתי מדרשיהם• ובמה נשתנה תכונת היהדות המצרית כלפי היהדות המסורתית? זו היא הנקודה היותר נפלאה שבחקירתנו• הקוטב אשר עליו יסוב כלל השאלה׳ הוא מחוץ לגבול היהדות׳ כלומר היהדות המצרית היתה משועבדה להשפעות זרות ובסופן להפילוסופיה היונית שמתקופת פלאטון והלאה ובכללה גם להזרמים הדתיים שהזדווגו לאט לאט אל ההשקפות היוניות• גם היהדות שבא״י היתד, לערך שבעים שנה בארץ בבל׳ וגם משם היו סכנות שונות צפויות לדתה ודרכי חייה• אבל החילוק הגדול שביניהם ובין יהודי מצדים היה במדת מה מותנה משפע האוכלוסין• בבבל היה גוף העם בגולה« ובבחינת עם שלם׳ אין סכנת הטמיעה כל כך גדולה׳ וההשפעות הזרות הבאות מן החוץ אין בכהן לחדור אל תוך תוכו של הגוף השלם• אין ספק שגם יהודי גולה הביאו אתם הרבה דברים מהשקפות הבבליים והפרסיים: שמות חדשים ושמות מלאכים עלו עמהם מבבל׳ ומי יודע כמה מיני שדים ורוחות הטומאה עשו רושם על חלקי האומה שהיו קרובים ועלולים ביותר להשפעות כאלה• אבל בעקר הדבר הצליחה השקפת היהדות בבחינת הדת והאמונה להתנשא מעל לגבולי העולם הרוחני של הבבליים והפרסיים׳ ורובה ככולה השתחררה גם מן המושגים המהבילים של שכיניה• אבל כח הכרת עצמו והבחנת רשותו המיוחדת לו׳ עומד בתקפו רק כשהגוף שלם ובריא מבפנים• אמנם יהודי מצרים היו כאיברים שנתדלדלו ברובם׳ שעל נקלה יאבדו את ישותן העצמית ומתדבקים לגופים אחרים• דבוק או התמזגות כזו הראו היישובים שבמצרים וביחוד אנשי אלכסנדריה כלפי החכמה היונית•