Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1930-01-01 · 1930 · page 104

בחינת קיום המצוות 50 היו מתנגשים זה עם זה׳ אבל הפגישות הראשונות היו נעשות בחשאי• וכמו מעצמה התלקחה המלחמה בין גוף היהדות או ביתר דיוק בין היהדות המסורתית ובין האיברים המדולדלים שבמצרים׳ שלאט לאט קבלו צורה חדשה תחת השפעת החכמה היונית* היהדות המסורתית חחזיקה בתורתה כפי תוכנה הפשוט׳ וכפי ההוראה המקובלת לה מדור דור• ולפי מהותו של התוכן הפשוט והמקובל׳ הרי התורה מלאה מצוות מפה אל פה• - היהדות היונית גם כן החזיקה בתורה׳ אבל הכניסה בה תוכן חדש מן החוץ׳ והתוכן החדש היה דוחק תחומו של הישן או דוחפו לגמרי ממקומו• מדחיפה זו נפגעו ראשונה המצוות׳ ודחיית המצוות ממקומן העתיק היתה לסלע המחלוקת כפי שנראה עוד• מחלוקת זו יש לה חטיבה מיוחדת• מצד האחד עומדת השקפת העולם של היונים׳ ומצד השני השקפת העולם של היהודים׳ והמשותף לשתי ההשקפות הרחוקות זו מזו מרחק רב בין ברוחן בין בתוכנן׳ היו היהודים והתורה• - לא היונים נלחמו עם היהודים׳ כמו אנטיוכום וחיילותיו בשעתם׳ רק היהודים בעצמם נעשו צרים זל״ז• ולא מלחמת הדת היתד. מלחמתם כמו בשעת השמד שהעמידו שקוץ משומם בהיכל ורצו להשכיח תורה מישראל׳ אבל אדרבא׳ כל אחד ואחד היה בא ותורתו בידו׳ כל אחד ואחד היה נלחם בעד כבוד יהדותו׳ וזה היה הצד היותר מסוכן למלחמתם׳ כי תחת השם "יהדות ותורה" היו מתחפשות מצד האחד חכמת היונים והשקפת עולמם ס¬ טעות זו היתד. טעות לדורות וגם התקופה היותר חדשה אינה נקיה מן הטעות הזאת• אמנם נניח עתה את הכלל ונבוא אל הפרטים: אל ענין העתקת התורה ליונית ואל השיטות היוניות שהשתמשו בהן להתאים את התורה עם השקפות העולם שהתבצרו במחנה היונים שבעת ההיא• העתקת התורה ליונית - התורה מחזקת עיקר תוכנה של היהדות ועומדת מתוך כך במרכז החיים בכל מקום שקבוץ יהודי התיישב• גם היהודים שנפרדו בכח זרוע ע״י מלחמת אויב מגוף האומה ונטלטלו למצרים׳ הובילו לארץ שבים את התורה ועל ידה התעוררו לחיים חדשים• שבות מצרים התאחדה לאט לאט לגוף עומד בפני עצמו ובאה גם לכלל קירוב הדעת עם השכנים: המצריים והיונים• השפה המדוברת היתה כמאתים שנה לפני חרבן הבית השפה היונית׳ ושפה זו התאזרחה כל כך בין גולי מצרים׳ עד שנעשית אצלם לשפת עם׳ והיא היא שהיתר. המעורר הראשון או גם הסבה הראשונה להעתקת התורה ליונית• האגדה התלמודית מספרת (מגילה ט׳ א״ב) מעשה בתלמי המלך׳ שכינס שבעים ושנים זקנים והכניסם בשבעים ושנים בתים׳ ולא גילה להם על מה כעסם• ונכנס אצל כל אחד ואחד ואמר להם: כתבו לי תורת משה רבכם• נתן הקב״ה בלב כל אחד ואחד עצה והסכימו כלם לדעת אחת וכו׳• אחר המאמר הזה בא כעין הלכה מוסכמת׳ שמותר לכתוב את התורה יונית׳ וריו״ח דורש זאת מה״כ (בראש׳ ט׳ כז) יפת אלהים ליפת וישכון באהלי שם׳ דבריו (לשונו) של יפת יהיו באהלי שם• ור׳ חייא בר אבא דורש: יפיותו של יפת יהא באהלי שם• ירושלמי(שם פ״א ה״יא• ד״עד׳ א) רומז על הענין ואינו מזכיר רק השנויים שעשו החכמים בהעתקתם "עשר דבר שינו חכמים לתלמי המלך וכו"׳• וכן מכילתא(פ׳ בא במ״ע Zur wissenschaftlichen Talmudpflege der neueren Zeit עי' מאמרי (l •שנת 1930 מצד 172 והלאה MGWJ