Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1930-01-01 · 1930 · page 102

בחינת קיום המצוות' 52 העיקר בכמו אלה התקופה׳ שאליה מתיחסות האגדות• אלכסנדרוס מוקז־ון היה דומה בבחינת מה לנבוכדנאצר• זה האחרון התכוון לבלבל את האומות בלבול גשמי׳ כלומר להעתיק את האומות ממקום מולדתן ולבלבלן זה בזה בארץ לא להן; כי לפי הנמיונות שקדמו מכבר׳ הוברר לו׳ שכחו הלאומי של כל עם ושבט ניזון מריח ארצו׳ מהדר גאונו של הטבע המיוחד למקום מולדתו• הגזע או הלאום הזדווג עם ארצו זווג קיים• ועד שלא נתפרק בחזקה הזווג הזה׳ הרי אין העם נכבש לגמרי ע״י מלכות זרה ואינו פוסק מלחשוב מחשבות מרד ופריקת עול• - זו היתד. שיטת אשור ובבל בתכסיסי מלחמתם• - אמנם אלכסנדרום מוקדון מעולם לא התכוון לכבוש שכזה• הוא אמנם התגעגע לפשוט ממשלתו על כל עמי תבל׳ כמו מלכי אשור ובבל׳ אבל מעולם לא התכוון לבטל ישותם של העמים וטבעם המקורי• בכבוש ארץ ישראל אנו רואים דוגמא שידע אפי׳ להתגבר על יצרו ולהשמר מנגוע במקדש וכהונה של עמים נכבשים* וכן היה לו חוש מוסרי שעל פיו הסיר מיהודי ארץ ישראל המסים והארגוניות בשנת השמיטה׳ בעת שמצבם הכלכלי של יושבי הארץ נחלש וזקוק היא לותרנות• ובודאי התנהג כן גם עם שאר העמים• בכל נצחונותיו של אלכסנדרוס מוקדון נתערב איזה שביב של עין טובה כלפי העם המנוצח׳ איזה רגש של סבלנות כלפי הצרכים הנפשיים והכלכליים של הנכבשים• וגם ותרנותו זו גרמה כמו כן לבלבול האומות• אבל הבלבול הזה היה ממין אחר• לרגלי נצחונותיו נכבשה רוח העמים לפני הרוח היונית ברב או במעט• נצחונותיו של אשור ובבל היו רק נצחונות גשמיים ולא הספיקו לשנות פני תבל בבחינת הרוח• העמים הנכבשים לא הרגישו בנפשם צורך פנימי להכנע מפני שפתו של המולך בכיפה או מפני חכמתו והשכלתו• אמנם העמים שנכבשו מפני אלכסנדרום מוקדון׳ נכבשו גם מפני השפה היונית וגם מפני הרוח היוני• והצד הזה של נצחונותיו הביא בלבול לעולם׳ אבל בלבול ממין אחר׳ בלבול בעולם המחשבות והעיונים• העם נזדקק להשפה היונית וכל כך התחבבה עליו׳ עד שהשפה החדשה נעשית צרתה היותר מסוכנת לשפת העם• - והנאורים שבעם נזדקקו גם אל ההשכלה היונית והתיחסו אליה בהכנעה ובהכרה גמורה׳ וכמעט שנתבטלו מפניה• הארץ היותר מושפע מנצחונו הרוחני של יון היה מצרים• וגם היהודים שבמצרים היו עומדים תחת השפעה זאת במרה הכי מופלגה׳ וזו היא שגרמה לקרע נפשי ורוחני בינם ובין גוף היהדות בא״י ובבבל׳ שזכה לפרוק מעליו את העול היוני לכל הפחות את העול הרוחני של היונים• חכמה יונית נזכרת בתלמוד בכמה מקומות כדבר מסוכן להיהדות• הפתגם "ארור אדם שילמד לבנו חכמת יונית" (סוף סוטה) יש לה שם שייכות תכופה אל המאורע המעציב: "כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה׳ היה הורקנום מבחוץ ואריסטובלום מבפנים וכו׳ היה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמת יונית וכו׳"• במאורע זה אין אנחנו מבינים היטב ענין "חכמת" יונית׳ כי כמו כן אפשר להסבירו על השפה היונית• אמנם יותר מתבלט מושג החכמה במ״ש (מנחות צט׳ ב) שאל בן דמה בן אחותו של ר׳ ישמעאל את ר׳ ישמעאל׳ כגון אני שלמדתי כל התורה כלה׳ מהו ללמוד חכמת יונית ז קרא עליו המקרא הזה (יהוש׳ א׳ ח) לא ימיש וכו׳ יומם ולילה צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה• המאמר הזה מחזיק יותר מן הראשון׳ ובפרט השם "דמה בן אחותו של ר׳ ישמעאל" מעיר במקצת על איזה מובן פרמי של המאמר הזה• - אמנם גם פה אין מושג ברור לפנינו• ואולם התורה עניה