Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1930-01-01 · 1930 · page 98

בחינת קיום המצוות 56 עשו ממנו משל׳ וצמדו אליו איזה נמשל שדומה לו במקצת או גם נמשל זר שלא כדרך טבעו של המשל• ע״י איזו הזדווגות עיונית כפי כהו הטוב של האליגוריסטון• אליגוריא כזו מוזרה היתד. אצל היהדות המסורתית׳ כי בכל חפשיותם של בעלי האגדה להצמיד אל לשון הכתוב רעיונות שאינם ממין תוכנו׳ נזהרו מאד לכחש בפשוטו של הכתוב׳ וכלל גדול הוא שאין מקרא יוצא מידי פשוטו• ואע״פ שיש מקומות שהכתוב אומר דורשני׳ לפי שיש בו צד מליצה ורמז׳ אמנם המפרש׳ כל עוד שהוא מפרש׳ אינו יוצא מן תוכן הכתוב בשום מקום ומב״ש בעניני הלכה כמו שעשו האליגוריסטים בשעתם ופילון בכללם שאמרו למשל על הגמל (ויקרא יא׳ ד) שיש בו סימן אחד של טהרה וסימן אחד של טומאה שהענין מתפרש על האופן הזה: העלאת גרה מורה על כה הזכרון הנחוץ מאד לקנין החכמה׳ והפרסת פרסה רומזת על כה ההבחנה להפריש בין טוב לרע• הדעת בעצמה אינה מספיקה לתעודת האדם׳ כי נחוצה לו גם סגלת ההבחנה (.57 De agricuitura)• וכן העתיקו גם ענינים אחרים מפשוטם• הפשט היה יסוד להבנת הכתוב גם אצל מפרשי המקרא שבימי הבינים׳ אמנם חכמי ישראל שהתעמקו גם בפילוסופיה והכירו במכשולים שהושמו מכבר בדרכי הפשט נתנו נדרים וסיגים כדי שלא לפרוץ אל חלק המצוות׳ ואל דברי הכתובים אשר יסודי האמונה נשענים עליהם• הראש והראשון שבחוקרים׳ ר׳ סעדיה גאון הציג את הכללים האלה: (האמונות והדעות מאמר ז׳ הוצ׳ יוזעפאף פ״ב) שאנחנו כל בני ישראל מאמינים׳ כי כל אשר בספרי הנביאים׳ הוא כאשר נראה ממשמעו והידוע ממלותיו (כלומר הפירוש האמתי הוא פשט הכתוב) וכו׳ ומונה והולך ארבעה דברים הגורמים לקחת לשון הכתוב על צד המליצה וההעברה וזה תוכן דבריו *) : א) אם פשט הכתוב מתנגד למוחשות׳ כמו שנאמר על חוה (בראש׳ ג׳ כ) כי היא היתד■ אם כל הי׳ כי לא יתכן לקחת ״כל חי״ כפשוטו׳ כי בהכרח היתה חוה רק אם המין האנושי בלבד• - ב) התנגדות למושכלות׳ כמו(דבר׳ ד׳ כד) כי ה׳ אלהיך אש אוכלה הוא אל קנא שאין הכוונה חלילה שה׳ אש ממש׳ רק שעונשו קשה כאש וכמ״ש (צפניה ג׳ ח) כי באש קנאתי תאכל כל הארץ• - ג) שני כתובים המכחישים זה את זה׳ כמו(דברים ו׳ טז) לא תנסו את ה׳ אלהיכם ובכתוב אחר (מלאכי ג׳ י) ובחנוני נא• במקומות כאלה העיקר הוא שהכתוב שאין לשונו ברור כל צרכו יתפרש באופן מרחיק את הניגוד׳ ויתכן לפרש פה שהאיסור לנסות את ה׳ יובן רק במקום שסבת הנסיון היא רק הספק ביכלתו ית׳ כמו (תלים עח׳ יה וכו׳) וינסו אל בלבבם וכו,׳ אמנם יתכן לנסות אם רצונו ית׳ יאות לתת לעבדו אות ומופת׳ כמו שעשה גדעון(שופט׳ ו׳ לס) או הזקיה (מ״ב כ׳ ח)• - ד) נטיה שיש בין הכתוב ובין המקובל באותו ענין כמו (דברים כה׳ ג) ארבעים יכנו לא יוסיף• ואמרו רבותינו שהם ל״ט מכות• פה יתכן לפרש שמדרכי הלשון להשתמש במספרים קצובים אף שהמנין חסר א,׳ כמ״ש (במד׳ יד׳ לד) במספר הימים אשר תרתם את הארץ ארבעים יום יום לשנה תשאו את עונותיכם ארבעים שנה• והשנה הראשונה כבר עלתה בלא העונש ההוא׳ ובכן לא נשארו במדבר אחרי הכרזת העונש רק ל״ט שנה♦ עכת״ד• 0 לא העתקתי פה הדברים מלשון אבן תיבון לפי שיש כאן נטיה מוחשת בין המקור הערבי ובץ ההעתקה׳ רק הרציתי הדברים כפי תוכנם במקור ולפי צורך הענץ אשר לפני ונמשכתי אתרי הצעת מורי רב*ז באכער ז*ל בספרו: ביבעלעקסעגעזע דער יודישען רעליגיאנספילאזאפען וכד 7-8•