Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1930-01-01 · 1930 · page 97

57 התורה והאליגוריא אמנם גם הדוגמאות האלה אינן נכנסות תחת סוג האליגוריא אשר דברנו עליה בסי׳ זה׳ כי באמת אין ענין הכתוב נעתק ממקומו׳ גם אחרי אשר הצמדנו עליו את הפירוש המוצע מרס״ג• בפ׳ "אם כל חי" שומרת כל מלה את כוונתה והוראתה הראשונה׳ ואפילו מלת "חי" לא יצא מפשוטה׳ רק שנתיחדה על בעלי חיים שמסוג ידוע והוא המין האנושי• האיום שבפ׳ "כי ה׳ אלהיך אש אוכלה הוא אל קנא" יש לו באמת מקביל נכון בפ׳ שבצפניה "כי באש קנאתי תאכל כל הארץ" והדברים מובנים ע״פ דרכי המליצה שבטבע כל לשץ יסודן בלי עיון פילוסופי• וכן הוא הענין במשל שהובא משני כתובים המכחישים זה את זה• המין הראשון מהנסיונות הוא להוכח אם יש ברצון ה, להחיש בדרך נפלא מפלט ועזרה לאיש פרטי או לעם פרטי׳ והמין השני הוא לנסות כח ועצם ידו היוכל לקיים דבריו ויעודיו שהודיע ע״י נביאיו• וכן במין הרביעי מהסתירות• הקבלה גרעה רק אחת מהמכות שנזכרו בכתוב׳ אבל כל ענין הפרשה נשאר בפשיטות מובנו• החילוק שבין ל״ט ובין מ׳ מכות אינו כל כך גדול׳ וגם לשון הכתוב "ארבעים יכנו לא יוסיף" מורד, גם כן שהקפידא היא שלא יוסיף על המספר הקצוב׳ סוף כל סוף אין בשיטת רס״ג סעד לאליגוריות נפרזה׳ ואדרבה הוא מדחה אותה בשתי ידים בפרט בחלק המצות ובסיפורים שהם מיסודי אמונה ודת וכמ״ש שם (מאמר ז׳ פ״ה בהעתקת אבן תיבון) כי אם יתחייב או יכשר שנסבור פרשיות האלה אשר יש בהם תחית המתים על הדרכים האלה עד שנעתקו מפשוטם מבלי דוחק שיביא אל זה ויתחייב על הדרך הזה לסבור כמצות השמעיות וההגדות הקדמוניות והאותות הנזכרות סברות אחרות׳ עד שלא ישאר מהם דבר כפשוטו אך יעתקו לענינים אחרים׳ ואדמה מהן קצת מן המצות השמעיות: (שמות יג׳ ג) ולא יאכל חמץ׳ אפשר שיסברו בו ולא יהיה ביניכם זנות׳ מפני שדמו אותו בלחם אשר הוא חמץ ובו׳ ואמרו (שם לה׳ ג) לא תבערו אש׳ אפשר שיסברו בו׳ אל תצאו למלחמה׳ מפני שכבר דמה אותה לאש וכו׳ ואמרו(דבר׳ כב׳ ו) לא תקח האם על הבנים יתכן לסבור בו׳ כשתכבשו את אויביכם׳ לא תהרגו הזקנים עם הבחורים וכו׳ עד שלא תשאר מצוד, שמעית• עכ״ל• וכן מוסיף והולך רס״ג׳ יבוטל פשוטן של ההגדות הקדמוניות והאותות הנזכרות במקרא• אמנם בזה אין לנו עסק רק בנוגע לחלק המצות בלבד• יש חפצים לראות אליגוריא אמתית בס׳ שיר השירים׳ שנחשב בעיני חז״ל למשל על היחס שבין הקב״ה ובין כנסת ישראל׳ והיסוד להנחה זו הוא׳ שכלו משל׳ והחכמים הכניסו לתוכו את הנמשל• אמנם גם המשל הזה אין לו עסק עם האליגוריא היונית♦ כי מצד האחד יש להמשל בעצמו׳ לפי פשוטו׳ גם כן ישות ומציאות׳ ומצד השני אין הנמשל מבטל במאומה את פשט הכתוב׳ אבל אדרבה מסתייע וניזון ממנו• אילו לא היתה במציאות אותה האהבה האנושית׳ המתוארת בשה״ש בגוונים כל כך חיים ועזים׳ לא היה אפשר להשתמש בה כעין משל על ישראל ואביהם שבשמים• כי כך הוא טבע כל משל אמתי׳ שיותר מבואר ויותר ידוע להשומע׳ מן הנמשל׳ וממלא תפקידו של פירוש• ודוקא התפקיד הזה תובע מן המשל שיהא אמת מצד חמדו׳ ושתהא אמתותו מיוסדה בטבע הענינים• ובכן נשמר גם פה הכלל היסודי שאץ מקרא יוצא מידי פשוטו• - ומה שאפשר לתפוש על היות הנמשל נעלם מעינינו ורק החכמים הכניסוהו אל תוך הספר כמו שגם בעלי האליגוריא עושים׳ שמביאים מן החוץ איזה רעיון פילוסופי ומכניסים אותו בדוחק לתוך איזה טקסט אשר לפניהם ז