Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1930-01-01 · 1930 · page 95

59 פשט ואליגוריא אצל פילון הראשונים עדיין לא עלה על לבם בראשית מלאכתם להסב פני הכתוב ולהוציא את התורה מפשוטה׳ רק להוסיף על פשוטה׳ לתת לכל דבר שתי כוונות ויותר כעין דברי המשורר האלהי (תלים סב׳ יב) אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי• אפשר לומר שהראשונים לא התכוונו להרוס את היסוד׳ רק אדרבה חשבו להעשיר את תוכן התורה ולהכניס בה גם את הפילוסופיא׳ ועם זה להחזיק גם במצוותיה המעשיות ולתת תוקף ועוז לאמתת דברי ימי התקופות הקדומות של המין האנושי ולקורות האומה הישראלית העומדת לאות ולמופת לדורות עולם בפליאות נתיבות התפתחותה׳ בחייה המוסריים׳ בהשגחתו הפרטית של בורא עולם ומכלכל עתידות כל עם ולשון• אמנם בין כך ובין כך עשתה האליגוריא׳ שכל עיקרה לא נבראה רק לתת תוכן חדש לדברים שנתיישנו׳ את שלה• האנאלוגיא היונית הטעתה את בני הדור ההוא• פילון כבר הרגיש בסכנה הנשקפת מהתחקות זו והתאמץ ללחום כנגדה בכל כהו• הוא מבליט בכמה מקומות אמתת ה פשט והסוד גם יחד• וחושב בזה לקיים שניהם• בכמה מקומות הוא הולך ומבאר פשוטם של דברי הכתוב לפי מובנם הריאלי׳ כמו בספרו על יוסף ועל משה׳ ולרוב גם בחקירותיו על בראשית ושמות עי׳ למשל ביאורו על בראש׳ כך, יא (94 .in Genes, iv) ובספרו על אברהם צד 359 וצד 379• אמנם פילון טעה בזה כי פשט ואליגוריא צרות הן זו לזו ואין להן מקום במדור אחד• ישנן אמנם בעלי אגדה שדורשים את הכתוב בכמה פנים׳ אבל פילון טעה גם בזה׳ שלא הבדיל בין אגדה והלכה׳ או יותר נכון בין פשט הכתוב ובין הדרשות הנצמדות לו על צד המליצה והפיוט׳ כדרך שהבדילו חכמי האגדה בא״י ובבבל• אצל חכמי המסורת היה פשט הכתוב העיקר׳ וכל מה שנסמך לו׳ היה טפל לו♦ אמנם אצל פילון היה פשט הכתוב רק הלבוש החיצוני ולעומתו היה הרעיון שהכניסו אל תוכו ע״צ האליגוריא נשמתו של הכתוב• במאמרו (450 De migr. Abr. (M) הוא מגנה את האליגוריסטים הקיצונים שפקרו לגמרי בפשט הכתוב׳ אבל בבקרת שאינה מוצלחה ואינה מכריעה את הכף לצדו באופן המבוקש• הוא כותב: צריך לדאוג גם לשם טוב׳ כי זה מועיל לעניני החיים הגשמיים בכמה פנים׳ והם נופלים כמעט בחבלו של כל מי שמקיים באמונה מנהגי אבותיו המקובלים׳ מבלי שנות בהם *)• אמנם ישנם (מלפנים) אשר התנשאו במוסרם והתעמקו לתוך פנימיותה של התורה׳ ולכן לא נשארו על פני שטחה»• הטעמתו של אבסיביום מובנת היא מנקודת מצבו• ראשית כל היה הפירוש האליגורי שולט גם בתקופה הראשונה של הנוצריים• ושנית׳ הלא כל עיקרה של הנוצרית נבנית על הנחות שאין להם מציאות רק על ידי פירושים אליגורייב׳ או ע״י פירושים אחרים המכחישים קיומה של התורה לדורות הבאים• - צלזום שעמד מחוץ לגבול הנצרות לא ראה במדת האליגוריא פירוש מקובל על השכל הבריא של יודעי דעת• עי׳ אוריגענם נגד צלזום חיד 51• - 0 דמיון השם הטוב והחיים הגשמיים סובב הולך בדיוק נמרץ על האליגוריא: שחיצוניות הכתוב׳ או הנגלה שבו׳ הוא בבחינת גוף׳ ולכן שמירת הכוונה הנגלית תגן על שלמות עניני הגוף׳ אמנם הכוונה הפנימית׳ או הנסתר הוא בבחינת נפש׳ ולכן מי שמעמיק בו מועיל בזה לשלמות נפשו• כאן נראה ברור המרחק הגדול שבין בעלי האליגוריא ובין בעלי האגדה• בעלי האליגוריא מקפידים על פירושיהם ועושים מהם עיקר בחיי האדם׳ ואפילו פילון וחבריו שחולקים כבוד לפשט הכתוב׳ בכל זאת הרי הם מגבילים בצמצום את תחומו של הפשט ותחומו של האליגוריא׳ הפשט הוא בבחינת גוף׳ ולכן מועיל לאושר הגוף והצלחתו׳ והנסתר