Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1930-01-01 · 1930 · page 92

בחינת קיום המצוות 62 יון לקחו חכמתם מן התורה* והטעם כי לא ראו שום שייכות והתיחסות בין התורה ובין הרעיונות הפילוסופיים של חכמי יון• וזה מובן מן הכלל׳ שאין מקרא יוצא מידי פשוטו♦ אם המצוות נדרשות לפי תוכנן המעשי׳ מה להן ולחכמי יון? ולהפך׳ אם היונים דורשים את התורה לפי רוחם (שלא כהלכה) אין זו תורה• ואולי יש לכוון לזה מ״ש(איכ״ר ב׳ ט) אם יאמר לך אדם׳ יש חכמה בגויים׳ תאמין••• יש תורה בגויים׳ אל תאמין• חז״ל ידעו להוקיר חין ערכה של החכמה׳ בכל מקום שהיא׳ בלי הבדל דת ואמונה׳ אבל בבחינת התורה היתד. להם דעת אחרת׳ שאותם החכמים שאינם רואים בתורה רק מהרהורי לבם וחכמתם (וכן היה באמת הענין אצל הגויים סמוך לחרבן מלפניו ומלאחריו)׳ אין להם תורה♦ על כל פנים ברור׳ שאצל היהדות המסורתית אין אנו מוצאים אותו "מעשה ילדות" או "חטאת נעורים"׳ שהאלכסנדרונים הצטיינו בה במדה מרובה׳ כי לא הצריכו לזה בשום פנים׳ ואדרבה הזדיינו מפניה• על אחת התולדות כבר רמזנו׳ שהאליגוריסטים הקיצונים בטלו בכלל את המצוות המעשיות׳ לפי האנאלוגיא היונית• כי ככה עשו גם חכמי יון׳ שביטלו לגמרי פשוטי הדברים שבהומירוס והיזיודום׳ והחזיקו רק ברעיונות הפילוסופים• וקרוב הדבר שבכל מקום שחז״ל מדברים מ״מגלי פנים בתורה שלא כהלכה" הכוונה על אותם בעלי האליגוריא הקיצונים שכפרו בפשט הכתוב לגמרי׳ גם במקום שהכתוב מדבר במצוות ודינים׳ ודורשים את ההלכה שבדברי הכתוב כעין משל ומליצה לדברים אחרים וזהו כוונת "מגלה פנים בתורה שלא כ ה ל כ ה"׳ כלומר כופרים במובנו ההלכתי של הכתוב׳ ומחליפים את הפשט בדעות פילוסופיים• וע״פ זה יובן׳ שבאמת אין אנו מוצאים קובלנא זו כלפי שום איש מחכמי המדרש והתלמוד׳ שהרשו לעצמם פעמים רבות לדרוש את הכתוב באופנים שונים׳ והרבה פעמים שלא "אליבא דהילכתא"• ומעולם לא הקשו על המחלוקות הרבות בדרשת הכתוב׳ מה לעשות עם אלה התנאים והאמוראים שלא נפסקה הלכה כמותם׳ האם לא ״גלו פגים בתורה שלא כהלכה״? - כי לא על א י כ ו ת ההלכה אנו דנים ולא על פירושים שונים ועל הבדלים דקים שבה׳ אבל על ההלכה בכלל• מי שמודה בהלכה׳ ומי שמודה שאי אפשר להוציא את המצוה מלשון הכתוב ולהחליפה ע״י איזה פירוש נסתר או רמזי לענין אחר׳ הרי זה כבר יצא מכלל מגלי מצוות בתורה שלא כהלכה׳ אף שאין הלכה כמותו• ואפי׳ בעל האגדה שדורש לפעמים אפי׳ מקראות הלכתיים שלא לפי פשוטם׳ אינם בכלל זה׳ כל עוד שמודה׳ שאין מקרא יוצא מידי פשוטו׳ והדרשה תדרש כעין זכר׳ רמז ואסמכתא¬ העיקר הגדול הוא׳ שהחולקים בדבר הלכה הכתובה בתורה׳ יודו בהלכה עצמה רק שמפרשים ענין קיום המצוד. לפרטיו באופנים שונים׳ אע״פ שבמעשה אי אפשר לפסוק רק כאחד מהם׳ אין השני בכלל מגלה פנים בתורה שלא כהלכה• ואולי על זה רומז המאמר: יצתה בת קול ואמרה׳ אלו ואלו דברי אלהים חיים והלכה כבית הלל וכו׳• עירוב׳ יג׳ ב• גיט׳ ו׳ ב• ואולי אפשר לראות רמז על בעלי האליגוריא במ״ש (ברב׳ יב׳ ב) תניא (במד׳ טו׳ח) אחרי לבבכם׳ זו מינות׳ וכה״א(תל׳ יד׳ א) אמר נבל בלבו אין אלד.ים(פירש״י: אותם ההופכים טעמי התורה למדרש טעות ואליל׳ וכה״א אמר נבל בלבו אין אלהים׳ ואין לך נבל מן ההופך דברי אלהים חיים). הערה בדבר חלוקי הפירושים של ענין «מגלה פנים» - גייגר בכתביו (ח״ד 338)