Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1930-01-01 · 1930 · page 89

65 תכונת המצוות אצל היהדות המסורתית השיטות של האליגוריסטים׳ לא ראתה במצוד. עצמה שום חשיבות• כי התוכן כשהוא לעצמו אבד חנו בעיני העם׳ לפי הכלל׳ שאין שום ערך למצוד. בלא טעם• ומזה מסתעפים שלשה חילוקים במצוות התורה: א) מצוד. בלי טעם׳ או בלי טעם מספיק אין לקיומה מקום בחיים; ב) גם אותן המצוות שהפילוסופים מצאו להן טעם׳ אין מן ההכרח שהמצוות תתקיימנה מפני כך׳ בהיות שהיחס שבין המצוד. המעשית ובין הרעיון הפילוסופי-שהוצמד לה בתור טעם׳ הוא לרוב רק יחם רופף ואינו עולה יפה• בעלי האליגוריא הקיצונים ראו אמנם איזה סמל רחוק במצוד.׳ אבל יחד עם זד. חשבו׳ שבן זוגה׳ כלומר הרעיון הפילוסופי השייך לה׳ יוכל להתקיים גם בלי קיום המצוה בפועל; ג) יש אמנם סוג ידוע של מצוות׳ שהמין האנושי זקוקה לו והן מצוות המשמשות יסוד לסדרי החיים ביחוסי החברה והמדינה׳ משפטים המגינים על זכיות האיש הפרטי ועל הצרכים של קבוצים ומפלגות שהן איברי המדינה וחלקיה• מצוות כאלה אינן זקוקות לטעמים פילוסופיים׳ כי מוכרחות הן מצד טבע העגין׳ וחוג זה של מצוות מכונה בשם מצוות טבעיות׳ וסופרי הנוצרים שבמאות הראשונות מכנים את הסוג הזה בשם דת טבעית• - ועוד נשוב לדבר ביחוד׳ עד כמה יש מקום למושג "דת טבעית" בכלל• ועתה נבוא אל הצד השוה שיש לכל המצוות אצל האליגוריסטים מן בעלי החיוב שבהם ועד בעלי השלילה היותר קיצוניים• הצד השוה צריך לבקש בזה׳ שבנפש האלכסנדרוניים היו שני כחות הפכיים נלחמים זה עם זה: כחות הבאים מן החוץ והכחות שהתנחלו לה ממקור ישראל• כל הנסיונות למזג את הכהות המתנגדים ולעשות שלום ביניהם׳ עלה בתהו׳ כי גם המלומדים והמתוקנים שבהם לא הכירו את הצד הניגודי של הזרמים הזרים לגבי תורת אבותיהם♦ האליגודיא חללה את פשט הכתוב ובזה חללה גם את המצוות והפסיקה בזה את תכונתן הדתית• יש אמנם לשאול: אם המצוות נעשו חולין וננעלו בפניה נפשות בני ישראל שבמצרים׳ איזו יסודות חדשים היו תופסים את המרכז שבחיי הדת? כי חיים דתיים אין להם אפשרות בלי מרכז חזק המשעבד את המאמין למשמעתו של אלהיו• על השאלה הזאת עוד נשוב לדבר בפרק הבא׳ ופה נחזור עוד אל הענין שפתחנו בו מתכונת המצוות אצל היהדות המסורתית׳ כעין השלמה וסוף דבר• לרגלי הפולמוס בבחינת המצוות התבררו כמה מושגים חשובים׳ ולפיהם התחדשו גם כמה מלות ובטויים׳ שמובנם בולט ביותר מן התקופה ההילינית הרת דתות בעולם העתיק• וכמו שיבוא ביאורם בסימן הבא¬ ר• תכונת המצוות אצל היהדות המסורתית• הכלל הגדול במצוות לפי שיטת בעלי המסורת הוא׳ שאין לבקר את המצוה לפי חמרה׳ אם ראויה היא לקיום או לא׳ כי מתחילת נתינתה לא ניתנה לבקורת שליטה עליה׳ מאחר שלא בחומר המצוה עצמה צפונה חשיבות המצוה׳ רק בעובדה׳ שהקב״ה רוצה שיקיימו אותה׳ ושגור הוא הלשון בפי חז״ל׳ לעשות "רצון קונם" או "רצונו של מקום" (ברב׳ לה׳ ב); "בזמן שישראל עושים רצונו של מקום" (מכילתא דרשב״י שמו׳ יז׳ יא); או "רצון אביהם שבשמים" (ויק״ר פ״לד׳ יג)• מן הכלל הזה מובנים כמה ענינים השייכים ליסודי המצוות• מן הרעיון הזה מובן גם מאמר המדרש (תנח׳ שמיני ח) עד.״כ (תל׳ יה׳ לא) האל תמים דרכו׳ שכל דרכיו של הקב״ה תמימות 5