Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1930-01-01 · 1930 · page 80

בחינת קיום המצוות 74 וזה באמת משל נפלא על גמישותו של השכל האנושי• - משוררי רומא וסופריה כיובינל׳ טאציטום וסיניקא התמרמרו על השבת׳ מטעם שהיא גוזלת את החלק השביעי מחיי היהודי׳ בלומר׳ היהודי מאבד בידים את החלק השביעי מחייו׳ ע״י שהוא חוגג את השבת• מן הקטרוג חזה נמשך׳ שהשבת מדלדלת מצבו החמרי של היהודי ומביאה אותו לידי שפלות ועניות׳ ומזה נמשך הפסד ונזק גם לאנשים אחרים• - משלים ממין זה נזכרים גם במדרש׳ ודי לצטט אחד מהם: (איכ״ר פתי׳ יז)• על בימה יונית מביאים פטל תמונת איש מגולח ושני משחקים עומדים לפניו• האחד שואל את חברו: - על מה ראשו של זה מגולח ז והשני משיב: — היהודים הללו שומרי שבתות הן׳ וכל מה שהן יגעין כל ימות השבת אוכלין בשבת׳ ואין להם עצים לבשל בהם׳ והם שוברים מטותיהם ומבשלים בהם׳ והן ישנים בארץ ומתעפרים בעפר׳ וסכין בשמן׳ לפיכך השמן ביוקר• ליצנות יותר נבערה וגסה עי׳ 184—179 .Persius, sat. v ושירד ח״ג צד 166 ההערה בסוף הצד• אמנם גם בשם הטבע באו לחלוק על השבת• המשובחת שבטענות היא׳ שהשביתה בכל יום שביעי היא כעין הטלת דופי וחטא בחקי הטבע׳ כי כחות הטבע פועלים בתמידות׳ בלי הפסק׳ ואינם שובתים לעולם: ובכן אין אדם מורשה מצד הטבע לקבוע לו יום שביתה׳ והיהודים שובתים אם כן את השבת שלא כדין ומזייפים את הטבע בשומם את שבתם "זכר למעשה בראשית"• אדרבא׳ הם מטילים מום במעשה בראשית ופוגמים את סדרה של הטבע (ויכוחו של יוסטינוס עם טריפון סי, כג)• קרוב הדבר שגם הנהר הנפלא סמבטיון שמש יסוד להשיב לסוטני השבת בשם הטבע׳ בהראותם שגם בחק הטבע ישנם יצורים ששובתים ממלאכתם יום אחד בשבוע׳ ויצור כזה הוא הנהר סמבטיון• לפי׳ רש״י(סנהד׳ סה׳ ב) הוא הר של אבנים׳ ששוטף והולך כל ימות השנה וביום השבת שוקט ונח• ע״ע בר״ר פ״יא׳ ה ובמקומות המטבילים• ובאמת השואל הקבוע טורנום רופוס שאל כזאת מן ר״ע: מה יום מיומים וכד• אין לכל האגדה מובן מספיק׳ אם לא נצרף לה את הוכוח בדבר פגימת הטבע שמלאכתו נעשית בלי שביתה• כי אפילו אם יש נהר אחד בעולם ששובת יום אחד בשבוע׳ איך יוכרח מזה שגם האדם יתנהג כן? אבל אם עיקר הקושיה היא׳ שיש בשביתת השבת חטא כלפי הטבע׳ אז תשובתו של ר״ע נכונה היא• ונראה שכל ענין סמבטיון קדום הוא לזמנו של ר״ע• עי׳ יוסיפום (מלח׳ ח״ז׳ ה) וכן פליניוס 11 ,historia naturaüs xxx וע״ע אוצר ישראל לאייזנשטיין בערכו Jüdisches Lexikon pl בעדכו* וקרוב הדבר שהזרות המופלגה בבקורת השבת אצל הסופרים היונים והרומאים׳ שהוכיחו מן התמדת פעולתם של כחות הטבע ומהלך המזלות׳ שגם לאדם אסור לשבות׳ עוררה את ריש לקיש לטפח על פניהם של מבקרי השבת בשם הטבע׳ את מצות הטבע: "גוי ששבת חייב מיתה1)׳ שג׳(בראש׳ ח׳ כב) יום ולילה.לא ישבותו"• C בנוגע ללשון «חייב מיתה» אין פשוטו כמשמעו׳ והתלמוד מתנהג לרוב במליצה זו במובן הטלת דופי ונזיפה׳ כמו (שבת קיד׳א) כל תלמיד חכם שנמצא רבב על בשרו חייב מיתה (מאמרו של ר׳ חייא בר אבא אמר ריו״ח)• וכן מאמרו של הלל (אבות פ*א׳ מ׳יג) ודלא יליף