Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1930-01-01 · 1930 · page 79

75 מצוות לעתיד לבוא הדרשה אינה דרשה גמורה׳ כי הכתוב מדבר על מהלך הטבע ורוצה לומר שסדרי הזמנים בנוגע לעתות זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף ויום ולילה יהיו מתמידים תמיד ולא יפסקו ממלאכתם• ורש״י באמת פירש: "לא יפסקו כל אלה מלהתנהג כסדרן״• וכן מוכרח גם מהראב״ע שפירש זרע וקציר: "חלק השנה לשנים ואח״ב לארבעה"• ובכן אין לפסוק זה שום ענין אל פעולות האדם׳ אבל הממשילים את האדם למהלך הטבע במובנו היותר כולל ומקיף׳ הרי עליו להתנהג כהגלגלים האלה שלעולם אינם פוסקים ממלאכתם• וכל הענין הוא כעין אגדה שצריך לפרשה ממאורעי הזמן• והן אמת הדבר שהרמב״ם לקח את המאמר הפולמוסי הזה לפי פשוטו(מלכים פ״י ה״ט)• אבל יש לתפוש עליו לא רק מפשט הכתוב׳ אבל גם מצדדים אחרים• ראשית כל היד. צריך למנות את האסור הזה בין שבע מצוות בני נח׳ וזה אינו• ושנית סותר הכתוב את כל הענין(שמו׳ כג׳יב) וינפש בן אמתך והגר׳ בצרוף הדרשה (יבמ׳ מח׳ ב) בגר תושב הכתוב מדבר וכו׳• וגר תושב כידוע׳ הוא אותו הגר שקבל עליו מצוות בני נח׳ כי זה הוא התנאי להתישבותו בארץ• וגר כזה הלא הוא נכדי ממש• ונכרי ממש כזה׳ אם הוא עובד אצל ישראל׳ הרי הישראל מצווה שלא להעבידו בשבת׳ כמו שהוא מצווה על העבד וכו׳• כנראה כבר היו הטענות נגד עצלוחן של ישראל שובתי שבת ידועות גם לפילון וכן גם ליוסיפוס• פילון אומר (167 11 .Vita Mos) משה׳ האדם הנשגב שאין כמוהו׳ מצא לנכון שהמחזיקים בדתו הקדושה׳ ישבתו לפי חקי הטבע׳ את היום השביעי׳ ויחיו בו חיי עונג ושמחה וישבתו מכל מלאכה וכו,׳ אבל לא׳ כמו שאיזה חכמים מגוכחים חושבים - (לעסוק בשבת) בשחוק וריקודים וכו׳ רק בפילוסופיא נקיה בלבד וכו׳• - וכן יוסיפום מתאר את השבת בפולמוסו על אגאתרכידס (Agatharchides) שהוא יום קדוש ומוקדש לעבודת השם בבתי כנסיות וללמוד תורת ה׳ להעם המתאסף שם• עי׳(נגד אפיון ח״א 22; ח״ב 17 וכו׳ 38 וכו׳)• ההתאמצות לתאר את יום השבת כיום מוקדש ללמוד חורה ופילוסופיא׳ וביחוד ההדגשה שאינה יום שחוק ומחול׳ מראה באצבע על מגני השבת כיום מוקדש לעצלות ולתענוגי בשרים ס¬ ו• ביטול מצוות לעתיד לבוא• עול תורה ועול מצוות פוסק עם מיתת האדם׳ ושוב אינו חוזר׳ כי כל ענינו של קיום מצוות טבוע על העולם הזה ועל תכונתו של האדם בעולם הזה׳ בעוד שהיצר הטוב והיצר הרע שולטים בו ונפשו מתאבקת עמהם♦ אמנם בעולם הבא משתנה כל זה׳ כמאמר רב (ברכו׳ יז׳ א) לא כהעולם הזה העולם הבא: העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיד, ולא פריה ורביד, ולא משא ומתן׳ ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות׳ אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה• - וכן(שבת ל׳ א) לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות קודם שימות׳ שכיון שמת בטל מן התורה ומן קטלא חייב• ובמס׳ כלה (פ׳א) המשגר בום של ברכה שלא מדעת בעלה׳ חייב מיתה• ויש עוד כמה מאמרים כאלה• בכל אלו אין «חיוב מיתה» מתפרש כפשוטו׳ רק כלשון נזיפה וגנאי• - 0 כמובן היו בין עמי נכר גם מכבדי שבת ועי׳ Schürer, Geschichte ודג צד 167 בהערה• וכן צד 153׳ 552•