Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1930-01-01 · 1930 · page 73

81 האדם אינו יליד הטבע בלבד אל סוד ההשתייכות שבין אדם לאלהיו• השתייכות זו יש לה יסודות שונים׳ והיסודות הראשונים הם הם שמגבילים את תבונתה של כל דת ודת• נשוב עוד הפעם אל חכמי יון האדוקים בטבע• אפיקורוס היוני׳ אחד ממיחדי ממשלת הטבע ותקפו על כל היצורים׳ מתאנח במקום אחד׳ שהטבע אינו מתיחם באהבה וחבה להמין האנושי• ולא זו בלבד׳ אלא יש בטבע - אם אפשר לפילוסוף להוציא דבר כזה מפיו - טינא כלפי האדם• הוא כותב בבחינה זו כדברים האלה: "האדם בקולדו רפה וחלש הוא מאד מאד כלפי שאר בעלי החיים׳ כי הם יכולים לעמוד על רגליהם וללכת אנה ואנה תכף ללידתם׳ ויכולים מיד לסבול את האויר׳ כי לבושים בבגדים טבעיים הם מביטים (תיכף ללידתם) באור העולם• אבל האדם מושלך ומודח למצוקת חיי העולם הזה ערום וחסר הגנה(טבעית)׳ ודומה למי שנטרפה ספינתו בים: אין בו שום כח בגיחו מרחם לא לזוז ממקומו ולא להשיג (מעצמו) את חלב מזונו׳ וכן אין בו כח לסבול פגעי מזג האויר• ובכן הרי הטבע התגלה להמין האנושי לא כאם׳ רק כאם חורגת׳ ותחת אשר (הטבע) הראה נדיבות יתירה לכל שאר בעלי החיים׳ דחה את האדם בשתי ידים׳ חלש ואין אונים׳ חסר כל ישע׳ לאנקה ובכי וכד״')• רגש מעין זה משותף הוא ברב או במעט לכל המין האנושי׳ וגם בעלי התלמוד שבודאי לא התכוונו לחלוק על דברי הכתוב (בראשית א׳ לא) "וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"׳ לא יכלו להשתחרר מן הרגש׳ שהטבע זעום פנים הוא לאדם♦ על רגש כזה מורה גם המאמר העתיק (עירוב׳ יג׳ ב) שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל׳ הללו אומרים׳ נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא׳ והללו אומרים׳ נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא• נמנו וגמרו׳ נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא׳ עכשיו שנברא יפשפש במעשיו וכר• על סוף המאמר עוד נשוב לדבר 2)• פה די לנו להעיר׳ שהרגש הזה לא נשאר קרקע בתולה• מן הרגש הזה נולדו כמה שיטות וכתות• המין האנושי התחיל לחשוב מחשבות הפורצות את גדרי הטבע׳ התחיל להביט בעיני חשד על אם חורגתו׳ והתחיל להרים עיניו למעלה ולהסתכל במה שאחר הטבע• מן הקצה האחד אנו רואים עובדי שמש וירח׳ מקריבי קרבנות לימים ונהרות׳ להרים ובקעות׳ כדי להפיס דעתו של הטבע ולהטות חסדו לבני אדם• ומן הקצה השני אנו רואים מחרפי סדרי הטבע ודוברי נבלה גם על יוצרו• והשיטות הראשיות מונחות בין שני הקצוות האלה• לרגש זה יש לו נגיעה כל שהיא עם הרעיון העתיק והכללי׳ שהאדם אינו יאד הטבע בלבד׳ אבל יש לו עוד אדנות אחרת גם כן׳ אדנות המתיחסת אל האדם יחס מיוחד במינו ומאצלת עליו שפע שלא ממין הטבע׳ שפע מאוצר נעלם׳ שפע של אושר נפשי• אדנות זו יש לה שם בפני עצמו והוא המושג האלהי• התהוותו של המושג האלהי בנפשות הקדמונים לוטה בערפל ואין לנו בה עד היום הזה אלא השערות בלבד• אמנם מן התהוות המושג ואילך כבר יש לנו ידיעות חשובות׳ ועוד הן הולכות ומתרבות ע״י חקירות ותגליות חדשות של מקורות עתיקים• (4 — .<>7 צד 194—195 סי׳ Wilhelm Nestle, Die Nacharistokratiker I עי׳ (l Pessimismus in Talmud und Midrasch Maybaum- בנוגע לפסימיות צי' מאמרו של גינציג׳ 148 וכר• Festschrift 6