Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1930-01-01 · 1930 · page 71

83 יחם המשמעת ואמצעים מיסטוריים מוטל על האדון ואנחנו מאמינים בו ובגמולו בין לשבט ובין לחסד• אמנם במרכז היחס שבין עבד לקונו קודמת העבודה לשכרה• יש הרבה מאמרים משכר ועונש ואין פה המקום לפורטם אבל על מאמר אחר שלא ממין זה צריך להעיר והוא (אבות פ״א מ״ג) הוא (אנטיגנום איש סוכו) היה אומר: אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס׳ אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס׳ ויהי מורא שמים עליכם♦ ודומה לו מאמרו של רבי(שם פ״ב מ״א) והוד! זהיר במצוד. קלה כבחמורה׳ שאי אתה יודע מתן שכרן של מצוות• המאמרים האלה מבליטים ביתר עז את רעיון המשמעת שהוטל על העבד כלפי אדונו בכל אופן׳ וכן היא גם בהשואת מצוה קלה למצוה חמורה• ואין מן הנמנע שהמאמרים מכוונים כלפי המיסטורין שכל עיקרן אינם באים רק כדי לפתוח את צנורות השפע העליון• וכל מעשה מיסטורי שאינו עושה את שליחותו׳ הרי הוא ככלי אין חפץ בו וכאמצעי או מכונה שאינו מספיק למה שנועד ואין בו ממש• ובאמת גרם מאמר זה גם לטעיות ועי׳ אדר״ג נו״א פ״ה ונו״ב פ״י• ואין מן הנמנע שההשקפות שהיו מפורסמות לרגלי הדתות המיסטוריות היו ג״כ באמצע• היוצא לנו מזה הוא׳ שהדתות מתחלקות לשני סוגים שונים: לדתות מיסטוריות ולדתות מצותיות• הפולחן שבדתות המיסטוריות מיוסד על "אמצעים" סודיים או מיסטוריים; הפולחן שבדתות מצותיות מיוסד על "מצוות" כלומר על מלוי רצונו של האדון• קרוב הדבר שבדרך ההשואה יקרה לפעמים׳ שמצוה מן המצוות יש לה דמיון ברב או במעט לחלק מחלקי המיסטורין׳ כמו ענין הקרבנות וכדומה׳ אמנם לא נטעה לחשוב מתוך כך׳ שמאחר שיש דמיון בין הפעולות החיצוניות׳ יש גם מקום לשתוף הכנויים׳ כלומר לכנות גם את הפעולות המיסטוריות בשם "מצוות" או להפך• זה לא יתכן בשום פנים׳ כי התכונה היסודית מפרדת ביניהן• תחומי ה״אמצעיות" וה״מצוות" אינם נוגעים זה בזה אף כמלא נימא• אמנם אחת נוכחנו לדעת׳ והיא׳ שכל דת יש לה תביעות מעשיות כלפי מאמיניה׳ אבל אין לכנות כל תביעה דתית בשם מצוה• על שאר הפרטים עוד נשוב לדבר הלאה• ב• הדתות המיסטוריות למיניהן• התמונה הראשונה (מ י ס ט ו ר י ן של חידוש ה ל י ד ד0• כעין פתח דבר לכל החקירות הבאות נקדים בקצרה מה שכבר הוסכם אצל הקדמונים׳ שנשמת האדם יש לה דמיון ממשי למהות האלהות שאליה מתיהם האדם ועל פיה אפשר לאדם להכנם כלו למחיצתה של האלהות• הגדרה זו עתיקה מאד וכבר נעוצה בתקופות האליליות• מצד האחד לא היה עדיין הקו המבדיל בץ רוחניות וגשמיות מורגש ולא נשמר כל צרכו• מתוך דמיונה׳ או יותר נכון׳ שויונה של נפש האדם למהות האלהות׳ נחשב בבחינת מה גם האדם בעצמו חלק מן אותה האלהות שנחצב ממנה׳ ויתכן גם כן לפי השקפת הקדמונים שיתחלף על פי תנאים ידועים לאלהות עצמה (הרבוי במושג האלהות לא היה מעורר שום נגוז* אצל הקדמונים)• הרעיון הזה היה חודר לתוך תוכו של החיים הפנימיים׳ כי כבר נצנץ במוחו של האדם מושג הנצחיות והרצון הנמרץ לחיות חיים בלתי פוסקים לעולם• חיים כאלה לא מצא לפניו האדם בבדואי הטבע׳ אבל קוד. למצוא אותם בשייכותו הקרובה לאלהיו ובאיזה *6