Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1930-01-01 · 1930 · page 67

87 דת של גאולה ודת של מצוות גם מן המלות המועטים אנו רואים׳ שתוכן ה״טבילה" משונה מזו שהיתה נהוגה אצל המצריים והפריגיים׳ אבל תעודתה העיקרית נשארה כמעט בשלימוחה• ה״טבילה" היא גם פה אמצעי מיסטורי לקבל חלק בטבע אלוה ולהכנס למחיצתו כבן אל אביו׳ ואף כי יחם הנטבל לאלוהו אינו כיהם טבעי ממש שבין בן לאביו׳ רק יחס אדופטיבי• אמנם בלי יחם כזה׳ אין אדם יכול להכנס במחיצתו של אלהיו• הטבילה היא "תעודת המעבר" מן העולם השפל אל העולם האלהי• היא הגורמת׳ שאביו שבשמים יכירנו בבחינת בן׳ ומכיון שהוא בנו׳ כלול הוא במלכות השמים וזוכה לאושר הצפון לבני אלהים• מן האמור •נראה׳ שמושג הגאולה כשהוא לעצמו אינו עומד בשום ניגוד למושג המצוות• גם היהדות מקוה לגאולה׳ לחיי העולם הבא ולאושר נצחי• רק במושג ההשתייכות שבין האדם לאלהיו וכן בין הדרכים המובילים אל מלכות שמים יש הבדל• וההבדל הזה באמת עתיק מאד׳ וכבר היה במציאות קודם התהוותה של הדת הנצרית• מצד האחד עומדים במרכז האמונה "אמצעים מיסטוריים" כדמות האמצעים שהאדם משתמש בהם כלפי הטבע לכבוש לו את כחותיו׳ רק שהמיסטורים נטויים כלפי גבוה וקולעים אל המטרה לפנות מקום אל התחום האלהי׳ ולהלביש את האדם טבע אלהי• הטבילה הנוצרית כבר נתערב בה חלק רוחני ומוסרי׳ לפי שהוקדמו לה חבלי לידה של חרטה ותשובה• אמנם התכונה המיסטורית שבה לא פסקה• הטבילה נשארת אמצעי מיועד לחידוש לידה׳ ומצדיקה את הנטבל לפני אלהיו• מצד השני עומד במרכז האמונה מושג המצוות• - גם פה מרגיש האדם שייכותו למלכות השמים׳ אבל היחס שבין אדם למקום חצוב ממושג "מלכות"׳ ז• א• האדם ריאה במלכות השמים את ה״מלך" ומן הסתכלותו זו ניזונה כל השקפת עולמו• הקשר המאחז את המלך עם נתיני מלכותו׳ הוא קשר של מצוות׳ חקים ומשפטים• תביעותיו של המלך הם׳ שנתיניו יקיימו את מצוותיו ויכנעו מפני רצונו ודתו• וכדוגמת הפתגם "מלכותא דארעא כעין מלכותא דדקיעא" יתכן לומר גם להפך• כמובן׳ נחוץ גם פה למשוך את הקו בין "ארעא" ו״רקיעא"• המלך המתנשא לכל לראש אינו כמלך בשר ודם ואינו מתנהג בטרוניה עם יצוריו "בכל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב״ה שם אתה מוצא ענותנותו" (מאמרו של ר׳ יוחנן מגילה לא׳ א)׳ הוא ממתיק את הדין על ידי חסד׳ ומצויין בשלש עשרה מדות הרחמים• הוא זן ומפרנס את בריותיו ואינו מבקש השחתת עולמו• שני דרכים פתוחים לפני האדם׳ אמנם הבא ליטהר מסייעין אותו מן השמים• ותעודתו של האדם לכוון את רצונו לרצון אביו שבשמים ולקיים את מצוותיו• - בבחינת מה נקרא גם המלך בשם אב והבטוי "אבינו שבשמים" רגיל מאד בספרות התלמודית והמדרשית וכן בתפלות ובקשות׳ וכבר אמר הכתוב (דברים יד׳ א) בנים אתם לה׳ אלהיכם׳ וכה״א (שמות ד׳ כב) בני בכורי ישראל• אבל כל הלשונות האלה מיוסדות על האמונה׳ שהקב״ה חפץ בעושי רצונו ומקבל באהבה גם את התועים מן הדרך הישרה׳ אם חוזרים אליו בתשובה• אבל מעולם לא עלה על לב בעל דת ישראלי לבקש בבטויים כאלה צורות טבעיות של אב ובן כדמות המושג של אבות ובנים בעולם המוחשי והגשמי ולעשות על פי זה עובדות מיסטוריות• בדרך כלל אפשר להחליט גם פה׳ כמו שכבר כתבנו בענין עבודה זרה׳ שכחם של הנביאים ושל החכמים לדמות צורה ליוצרה׳ הוא דק כ ח שבעל פה׳ שאין לו רשות להתגלות לא בצורות וגם לא במעשים מגשמים את המושג האלהי♦ - בכל מה