Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1930-01-01 · 1930 · page 66

בחינת קיום המצוות 88 שאנחנו מקוים ומודים בחיי עד ובאושר נצחי׳ אין אנו בונים סולמות מיסטוריים להגיע למחוז חפצנו זה׳ רק מקיימים מצות המלך והאל הטוב יעשה רצון יריאיו• - זוהי תכונתה של דת המצוות בקצרה• על פרטי הדברים נדבר במקום אחר• משל ה״מלך׳ ביחס אל האלהים כבר מיוסד בכתבי הקדש בהרבה מקראות שאין פה המקום לפורטם• ומה שמבדיל אותו הבדל עצמי מכל המלאכים׳ הנצחיות׳ גם כן מצא בטויו המודגש בכתבי הקדש׳ ודי פה להזכיר סיומה של שירת הים(שמו׳ טו׳ יה) ה׳ ימלוך לעולם ועד׳ והכ׳(זכר׳ יד׳ ט) והיה ה׳ למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיר. ה׳ אחד ושמו אז% ובעקבות המקרא הלכו גם בעלי האגדה׳ שדברו אל העם והטעימו להם כוונת התורה וכוונת היהדות• רובי המשלים שהשתמשו בהם הם משלי מלכים• ואציג פה איזו מהם׳ כדי להראות איך הבליטו בעלי האגדה יחס ה׳ לעולמו׳ לבריותיו׳ לתורתו ולמצוותיו• בבחינת מלך לארצו׳ לעמו ולחקי מדינתו• מלך העולם הוא אחד הבטויים היותר שגורים ויש בו יותר מבמלת "בורא" מחמת היחס המשפטי שבין המלך לארצו• (שמו״ר פ״טו׳ ז) משל למלך שהיה מבקש לבנות מדינה׳ גזר וחפשו מקום לבנות בו המדינה• בא ליתן היסוד׳ והיו המים עולים מן התהום ולא היו מניחים לבנות את היסוד• שוב בא ליחן את היסוד במקום אחר ובו׳ עד שבא במקום אחר ומצא שם צור גדול׳ אמר׳ כאן אני קובע את המדינה על הצורים הללו• כך מתחילה היה העולם מים במים׳ והיה הקב״ה מבקש לכונן עולמים ולא היו הרשעים מניחין• מה כתיב בדורו של אנוש••• וכן דור המבול היו רשעים••• כיון שבאו האבות וזכו׳ אמר הקב״ה׳ על אלו אני מכונן העולם• הרחקת כל השתוות עצמית בין ה׳ ואדם למרות ההשתוות הגופנית שבין המלך ובני מדינתו מתבאר גם כן על ידי משל לקוח מבריאת העולם (תנה׳ ב׳ בחקתי ו) אמר הקב״ה׳ כל מי שהוא עושה כמעשי׳ יהא דומה לי• א״ר לוי׳ משל למלך שבנה מדינה והדליק בתוכה שני פנסין• אמר המלך׳ כל מי שמדליק שני פנסין כאלו׳ אני קורא אותו אגוסטה ואיני מקנא בו• כך הקב״ה ברא את השמים׳ ונתן בהם שני פנסים שיהיו מאירין לעולם׳ חמה ולבנה וכו׳ אמר הקב״ה׳ כל מי שיעשה כאלו׳ יהא שוד. לי• - לתכלית זו מכוונים גם המשלים הרבים שעושים חילוקים שונים בין מלך בשר ודם ובין מלך מלכי המלכים הקב״ה• - משל המלך משמש רק לקרב אל הדעת מושג היכולת׳ מושג האדנות ובראשם המקור היסודי לחק ומשפט במובן היותר מוסרי (במד״ר פ״ח׳ ד) א״ר פינחס׳ ב׳ דברים שמעו מלכי אומות העולם מפי הקב״ה ועמדו מכסאותם והודו• בשעה שנתן הקב״ה תורה לישראל ואמר (שמו׳ כ׳ ב וכו׳) אנכי ה׳ אלהיך׳ אמרו מלכי אומות העולם׳ זה כמונו אומר׳ אי זה מלך רוצה שיהא אחר מכחישו? - וכן הקב״ה בשעה שאמר׳ לא יהיה לך׳ אמרו׳ איזה מלך רוצה שיהיה לו שותף? - וכן הקב״ה בשעה שאמר׳ לא תשא׳ אמרו׳ אי זה רוצה שיהיה נשבעים בו ומשקרים••• אבל בשעה שאמר כבד (את אביך ואת אמך) אמרו׳ בנימוסות שלנו כל מי שהוא מכתיב את עצמו סיגרון למלך׳ כופר באבותיו׳ וזה מכריז ואומר׳ כבד את אביך ואת אמך? עמדו מכסאותם והודו לו••• מי הוא אלוה כזה האוהב את אוהביו ומקרב רחוקים כקרובים הבאים לשמו? - ודומה למשל שלפנינו מ״ש (ר״ה יז׳ ב בם׳) שאלה בלוריא הגיורת את רבן גמליאל׳ כתיב בתורתכם (דבר׳ י׳ יז) הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים וכו׳ אשר לא ישא פנים׳ וכ׳(שם ו׳ כו) ישא ה׳ פניו אליך? ניטפל לה ר׳ יוסי הכהן אמר לה׳ אמשול לך משל• למה הדבר דומה׳ לאדם שנושה