Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1930-01-01 · 1930 · page 56

בחינת קיום המצוות 98 העולמות נתגלו לפניהם) באו ברובם לכלל החלטה׳ שבדור הארץ אשר אנחנו דרים עליו׳ הוא עולם שפל לא רק בבחינת גבהי השמים׳ אבל גם מצד המרו הגרוע והנפסד• ומחליטים מתוך כך׳ שהעולם הנפסד הזה עם רוע מזלו וחסרונותיו הרבים אינו מעשה ידי אלהי החסד והרחמים הדורש טוב לבריותיו וחפץ באשרם היותר שלם! אבל הוא מעשה ידי ״בורא״ Demiurgus שאינו ידיד המין האנושי׳ ולכן אינו מתנהג עמו במדת החסד רק במרת הדין• אמנם נפשו של האדם לקוחה מגנזי אלהי הטוב׳ השוכן בעולמות עליונים זכים׳ נקיים מכל כתם וחלאה ואלהי הטוב לא זז מלהתייחס בחבה ורצון לנשמות החצובות ממנו וכלואות בגוף עכור ומשועבד לפגעי העולם השפל והבזוי• - ולכן על האדם המבקש אשרו האמתי מוטל למאום בסדרי העולם הזה וגם ב״בורא" הזה׳ שלא היה סיפק בידו לברוא עולמו על יסוד האהבה והחסד והצטמצם על הצדק בלבד *)• שיטה זו מכוונת נגד התורה ומעשה בראשית שלה וכן נגד אלהי ישראל שברא את העולם• בעלי שיטה זו הטביעו על שם ״אלהי ישראל״ Judengott אותו המובן העלוב׳ שהתנחל מדור דור לא רק על ה״חוקרים" מכתות הגנוסטיים׳ אבל גם על שונאי ישראל היותר פשוטים והיותר גסים• - בעלי השיטה התחלקו לשתי מחנות• המחנה האחת כפרה לא רק ב״בורא העולם" אבל גם ב״תורתו"׳ ז• א• בכל תורתו בלי הבדל בין חקים שיש להם מעין גזרת הכתוב ובין חקים השכליים׳ שלפי השקפת היהדות "אלו לא נכתבו בדין היה שיכתבו"• הגנוסטיים שמסוג זה היו פורצים במזיד כל גדרי המוסר והצניעות׳ משום שהתכוונו למרוד ב״בורא העולם"• והם נרמזו במלות "יודעים את רבונם ומתכוונים למרוד בו"• והמחנה השניה דחתה בשתי ידים את העולם הזה׳ שנחשב בעיניה כעמק עכור׳ "והתאמצה להתרחק מכל שמחה ומכל תענוג גופני• כדי להראות בזה עמדתם הנגודי ל״בורא העולם השפל" ולהשפיל את ערכו של הגוף הגשמי• ומתוך כך לעלוי נשמתם אל אל החסד השוכן בעולם הנשמות שכלו אהבה ומשתוקק להכניס לעולמו את כל הנפשות שהזדככו מן סיגי העולם הארצי• - מרכז פולחנה של המחנה השני היה הסגוף והפרישות 2)• בעלי השניים פורעי חוק ומוסר - לפי שיטה זו׳ נחשבו נטיות ה״נפש" ותאוותיה לכחות עליונים שנטבעו בה מן בורא הנפשות׳ כלומר מן האל הטוב• ומזה נמשך׳ שכל חוק שעוצר בעד תאוות הנפש׳ מתנגד לחקי האל הטוב• ולכן׳ אומר אפיפאנעם בנו של קרפוקראטעם׳ מן הנמנע הוא שאותו האל׳ שנטע בתוך נשמת האדם את התאוה׳ יצוד. עליה לאמר: "לא תחמוד"׳ ומכל שכן שיצוד.׳ שלא לחמוד את אשת רעהו• שיטתו ושיטת כל בעלי השניות הקרובים לו מתרכזים במאמריו אלה: "התורה (או המצוד.) הביאה לעולם את החטא ועצרה בעד כל התפתחותה החפשית של התאוה הטבעית• הוציאה את האשד. וכל קניני התבל מקנינם המשותף של כלל בני אדם• יש מקום לשער׳ שגם פה התקומם שליט העולם השפל׳ האלוה היהודי׳ נותן המצוות׳ על אלהי הטוב ועל רצונו וכו,♦•• (ובכן צריך) לבטל את מצוותיו ולהעמיד על תלו את המשפט העתיק של חפשיות התאוות בשתוף הקנינים והנשים לכל בני אדם" 3). Gieseler, Lehrbuch der Kirchengeschichte 4 Bonn 1844 I. 1, 154; 185; עי׳ (l צד 63 וכר,♦ — 2) עי, ספרי על H. Leisegang, Die Gnosis ךע״ע .H. 1. 114 ff. 305 ff. .Leisegang, Die Gnosis 260—261 היהדות צד 352 רכן׳. — 3) עי׳