Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1930-01-01 · 1930 · page 50

בחינת קיום המצוות 104 כמה פעמים השתמשו המינים במקרא דרך התלוצצות וגסות• וכמה צער גרמו לחכמי ישראל בתרמית וכוחיהם ובדרכיהם הנלוזות• - עיקר פריצותם של המינים היתה בעריות׳ כמו אצל הגנוסטיים שמעמי הנכר• אין מתעודתנו פה להכנם לכל הפרטים ולבאר שאלת המינים לכל סעיפיה׳ כי זה עובר את הגבול שהושם לספרי׳ ומלבד זאת נכנסת שאלת המינים בקצתה השניה לתקופת הכנסיה הנוצרית׳ שעליה נדבר בייחוד• אמנם בדרך כלל אפשר להחליט׳ שהפולמום של בעלי התלמוד והמדרש בדבר המינים מופנה תמיד אל מיני ישראל עד כמה שהציקו בשיטתם ודרכי חייהם להיהדות• וכבר הראו בעלי מקצוע׳ שאפילו ברכת המינים שייכת לראשית תקופת הגנוסטיים׳ ורק במשך הדורות נשתנו הנוסחאות ונתנו מקום לטעות ולחשוב׳ שעיקר הברכה ניתקנה כלפי היהודים־הנוצרים 0♦ (ויק״ר פ״כח׳א) א״ר בנימין בן לוי׳ בקשו לגנוז ספר קהלת׳ שמצאו בו דברים שהם נוטים לצד מינות: אמרו׳ כך היה ראוי שלמה לומר (קהלת יא׳ ט) שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורותיך? משה אמר (במד׳ טו׳ לט) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם׳ ושלמה אמר שמח בחור וכד׳ הותרה רצועה׳ לית דין ולית דיין 1 כיון שאמר ודע כי על כל אלה יביאך אלהים במשפט׳ אמרו׳ יפה אמר שלמה¬ אין ספק שהדברים האלה מכוונים על הגנוסטיים הקיצונים• וכן נראה גם מן הפסוק הבא שנמנה שם כנוטה לצד מינות׳ לפי שנראה כנוגע בכבודה של תורה בכלל• - בין "ארבעה שנכנסו לפרדס" (חגי׳ יד׳ ב בס׳) היה ר׳ עקיבא היחידי שנכנס בשלום ויצא בשלום• המעניין שבכלם הוא "אחר" ש״קצץ בנטיעות" l 2)• קציצה זו מתפרשת היטב מן מעשיו שעשה אחרי יציאתו מן הפרדס• התנגד לתורה בשלמותה• ולשון הירוש׳(חגי׳ פ״ב• ד״עז׳ ב) שהיה הורג רבי תורה וכו׳(ע״ע בבלי שם טו׳ ב)׳ כלומר׳ לא רק על חקי התורה עבר׳ כמו על השבת׳ אבל גם על חקי המוסר׳ כמ״ש בבלי. שם (טו׳ א) נפק אשכח זונה׳ תבעה וכו׳ עקר פוגלא ממישרא בשבת ויהב לה• (קה״ר פ״א׳ ח) ר׳ יונתן ערק חד מן תלמידוי לגביהון(אצל המינים) וכו׳ א״ל׳ רבי איתא גמול חסדא להדא• הלך ומצאן עסוקין בריבה אחת• א״ל׳ כן ארחיהון דיהודאי עבדין? א״ל׳ ולא כן כתיב בתורה (משלי א׳ יד) גורלך תפיל בתוכנו כיס אחד יהיה לכלנו? והוד. פרח (רץ מלפניהם) ואינון פרחין בתריה וכו׳• - פרידלנדר בספרו על הגנוסטיים (77) משער׳ שכת המינים הרמוזה פה שייכת אל בעלי המסטורין המסורים לשיטת ההזדווגות׳ וחושב שבאמת ותמים הסמיכו תעלוליהם אל הכתוב• אמנם זה לא יתכן• כי מי שמתבונן יבהמשך [דברי הכתוב רואה כרגע׳ שהמינים l) לעי׳ כל העבין] M. Friedländer, Die religiösen Bewegungen innerhalb des .Judentums im Zeitalter Jesu 221 ff. על הוכוח שבין Bousset ובין Friedländer אשוב עוד לדבר במקום אחר• העיקר הוא׳ שהיהודים־הבצרים לא היו הראשונים׳ שעליהם בתקנה ברכת המינים" ומי שמכיר ויודע יד כמה כתות היתד. באמצע במלחמת הכנסיה הנוצרית בשעת תקופת הוייתה, יסתפק גם בזה׳ אם יש בכלל מקום בברכה זו אף להיהודים הנצרים׳ כי גם גנוסטים גמורים התימרו בשם בוצרים" גם מרקיון התימר לגצרי׳ ובודאי היו גם יהודים גנוסטיים שהתיימרו לנוצרים* - 2) משל «קצץ בנטיעות» על עוברי חוק ומפירי מצוד. נמצא בענין דומה לזה גם במתי מו׳ יג: «כל מטע שלא גמע אבי שבשמים עקור יעקר» עשכה״ע" כל ענץ «אחר» ושייכותו להגנוסטיים עי׳ גרץ׳ גנוסטיציסמום אוגד יודגטום׳ קרוטושין 1846 מצד 62 והלאה"