Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1930-01-01 · 1930 · page 46

בחינת קיום המצוות 108 הדת היהודית♦ אבל יש לנו מושג מיוחד שאין דוגמתה בשאר דתות והוא מושג -מתן תורה"• המושג הזה יחיד במינו ומסמן את היהדות לפי תבניתה היותר אפרנית• "זמן מתן תורתנו" מחלק את הזמן התמידי והבלתי מוגבל משני קצותיו לשני חלקים ל״קודם מתן תורה" ו״לאחר מתן תורה"׳ תחת אשר ההתגלויות שבדתות המיסטוריות היו צריכות להשנות כמה וכמה פעמים: כל התאחדות וכל הזדווגות וכן כל הבלעה אלהית היתד. משמשת בעין התגלות חדשה׳ כי בכל פולחנות מיסטוריים יד האלוה באמצע במובנו היותר ממשי של בטוי זה• כמובן׳ גם היהדות אינה חסרה רעיון האושר הנצחי ובכללו כל התקוות שתעודתן להתקיים לעתיד לבוא• הלא ייעודי הנביאים מלאים מזה ואין פה צורך להראות עליהם ביחוד• גם היהדות יודעת שהעולם הזה אינו מספק את כל הצרכים הרוחניים׳ אשר נפש האדם משתוקקת להם• בעלי התלמוד מדגישים את הענין הזה בתוקף הרצוי ועושים ממנו עיקר גדול בדת׳ אבל נזהרים מלהכניס שנוי לכוונתה הפנימית של התורה׳ שכל עיקרה נוסד על קיום מצוות ומלוי רצונו של ״אבינו שבשמים״• - בבחינת מה יתכן לומר׳ שהאמונה בנצחיות עתידותיו של האדם משותפת היא לכל הדתות שהזכרנו♦ אמנם נקודת הכובד של אמונה זו אינה משותפת לכלן: בעלי דתות מיסטוריות משקיעים אמונתם במיסטורין שלהם׳ כלומר׳ מאמינים באמונה שלמה׳ שהאמצעים המיסטוריים יש בכחם לפעול על אלהותם פעולה מכרחת כעין סבה ומסובב׳ ובאמונה זו תלוי כל בטחונם• אמנם אמונת היהדות מכוונת אך ורק בחסדו וטובו של אלהי העולם׳ בלומר׳ היהדות מאמנת באמונה שלמה׳ שהבורא הוא מקור כל הברכות׳ ולא יעזוב את חסידיו ושומרי מצוותיו• תקוות היהדות תופסות את המקום הכי חשוב בעולמן הרוחני• ואף אם לא הכניסה לארבע אמות של ההלכה בחינת האושר הצפון לעושי רצונו• אמנם היהדות למודה היא מתוך דתה במושגים רוחביים ומאמנת׳ שהאלהים הסמוי מעין בשר׳ ישפיע למחכי לו את האושר המיועד לנשמות צדיקים ותמימים׳ אף אם גם זה סמוי מעין בשר׳ על דרך הב׳(ישע׳ סד׳ ג) עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכי לו¬ ב• הדוגמא (8*tu«, d0gma) והמצוה• מכיון שעמדנו על ההבדלים שבין מצוות התורה ובין מיני העבודה של שאר דתות׳ אין בידינו להשתמט מהבחנת ההבדל שבין מצוד. ובין דוגמא׳ ואף ששם "דוגמא" מיוחד הוא לד,כנסיה הנצרית׳ שעליה נדבר עוד ביחוד במקום אחר׳ אמנם שרשי הדוגמא עתיקים מאד׳ ולבן עלינו לטפל בהם לכל הפחות בקצרה• שאלת ההבדל שבין מצוה ודוגמא אינה חדשה אצל חכמי זמננו• והשאלה אינה שאלה אקדימית בלבד• מנדלסזון בספרו "ירושלים" כבר התחשב עם פרובלימא זו')׳ ואחריו טפלו בה כמה חכמים אחרים• בחציה השניה של המאה שעברה נעשה הענין לסלע המחלוקת• והוכוחים נתחדשו זה מקרוב גם בן׳ יש שנמשכו אחר מנדלסזץ׳ שאינו מפנה מקום לדוגמות בדת ישראל׳ ויש שהחליטו את ההפך *)• - במה המחלוקת תלדה ז 430 ח״ב מצד M. Mendelssohn s Schriften zur Philosophie etc, ed. Brasch (A Leopold Löw, Gesammelte Schriften I, 133 ff. (Jüdische Dogmen) עי׳ P — •והלאה