Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1928-01-01 · 1927 (1928) · page 77

8 "ובן כל מה ששמעתי האוהדות רבות המספר המחוברות אצלנו בארץ ספרה נהפכו עלי צירי למה שאראה אותו מפרסום הענין והגלותו. ואם אין להאשימם בי מחבריהם היו משוררים לא רבנים, והראוי להם מצד מלאכתם השלימות מערבות המאמר ויופי הסידור, אבל במובן מהדברים נמשכו בו אחר בעל הלכות גדולות ווולתו מהרבנים המתאחרים".׳ עם "הרבנים המתאחרים" אין הרמב״ם מתחשב הרבה, כי לפי דעתו נם הם לא התנשאו הרבה מאותה נקודת המצב שעמד עליה בה״ג, ואף שלפעמים נטו ממנו, אבל נטייתם קלה היא ואינה באה בחשבון לעומת הטעיות הנפות שנפלו במניינו של בה״ג ושהעסיקו את הרמב״ם במדה יתרה, עד שכתב: "ואחר שנשלם לי זה העניין והשתדלתי לעשות הספר ולזכור המצוות בלם וכרון מוחלט ומספרם בפתיחת הספר, התעוררתי אל השרש שכבר עלה בדעתי זה שנים רבות, והוא במה שמונים מניין המצוות, הנה נשתבשו בו רבים בעניינם לא אוכל ספר גודל גנותם. כי כל מי שהשתדל למנותם או לחבר ספר מדבר מהכוונה הזאת, נמשכו בלם אחר בעל הלכות גדולות ולא נטו מבוונתו במספרם כי אם נטייה קטנה, באילו הם כלם עמדו אצל מאמר האיש ובו׳"1). תמצית יסודו של הרמב״ם היא: הוא מחזיק במאמרו של ר׳ שמלאי סוף מבות כבדבר הלכה ומתוך כך נוהג בו מנהג פוסק וקובע מסמרות בדבר (עי׳ ריש שרש ראשון). לפי מהלך רעיונם של בעלי הלכה אין שום פקפוק בשרש זה מצד עצמו, כי מאחר שאין שום חולק על מאמרו של ר׳ שמלאי בעניין תרי״ג, הרי ברור שהלכה כמותו. — אמנם במעשהו של בה״ג הוא נוהג מנהג מבקר דעת עצמו של איש פרטי שלא חדר כראוי אל תוך כוונתו המקובלת של ר׳ שמלאי, ולא ראה בבה״ג רק מפרש או תלמיד שטעה לא רק בסברה ושיקול הדעת, אבל נם במובן מושגים יסודיים של מקצוע זה. — ובנוגע לבעלי האזהרות, הרי הם לפי דעתו רק משוררים ולא רבנים, ובכן אין מן הראוי לטפל בהם יותר מדאי. לפי השקפה זו נדחקו האזהרות להמקום האחרון לא רק במעלה אבל נם בזמן. כי עיקר מלאכתם השיר, ובבחינת התוכן הם רק מעתיקים, ובהיות המקור שממנו העתיקו מוטעה ומשובש, אין לנו בפיוט, שהוא רק כלי שני למקור זה, שום תועלת. פה נתבצר ראשונה מקום חשוב להחקירה המדעית. הן אמנם אין להטיל ספק בעובדה זו, שבעלי הפיוט אינם ממציאים חומר כזה מדעתם, אבל שואבים אותו ממקום אחר, וחשיבותם בבחינה זו היא רק חשיבות כלי שני. אבל השאלה הראשית היא: האם באמת אפשר להחליט לדבר ברור, שבעלי האזהרות מאוחרים בזמן לבה״ג? או שהרעיון המקורי אשר עליו נוסדו האזהרות שאול מהקדמת בה״ג? לפי החקירות החדשות חבר 0 בנוסח הערבי צד 4—5: פלמא תלכץ לי הדא אלמעני ורמת רצע אלכתאב ודכר אלמצורת כלהא דכרא מרסלא ועדדתהא פי צדר אלכתאב תהרכת עלי אלאם קד כגת תאלמתהא מבד סבין ודלך אן אלמעדוד מן אלמצוות קד והם פיה באמור לא אקדר אצף עטם שבאעתהא לאן כל מן עני בעדהא או בוצע כתאב פי שי מן הדא אלגרץ קד תבעו כלהם צאהב הלכות גדולות ולא יחרפון ען אגרצה פי עדדהא אלא תחריפא יסירא כאן אלעקול וקפת ענד קול הד־א אלרגל•