Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1928-01-01 · 1927 (1928) · page 75

10 שהושפעו. מבה״ג. ראשית כל מפני שאי אפשר-לייחס לרס״ג הערצה כל כך פנימית לשיטתו העצמית של בה״ג, עד שנתפעל ממנו לחבר שתי נוסחאות שונות של אזהרות. — ובפרט קשה לייחס לרס״ג אותו הסכלות והשבוש שהרמב״ם מייחם לבעלי אזהרות בדרך כלל׳ כי הוא גם תלמודי היה וגם בעל חקירה ובעל בקורת לגבי דעות של יחידים. - ומלכד זאת מוצאים אנו אצל .רם״נ דברים, שאין להם זכר אצל בה״ג וגם את רס״ג אי אפשר להחשיב לממציאם הראשון׳ וכמו שיבואר עוד. נוסף על זה יש לשום לב על הפיוט הקצר "אז שש מאות ושלש עשרה מצוות פרוש ענשן"׳ הצמוד להאזהרות ואינו■ הסר אפי׳ אצל רס״ג. ועי׳ דודוון(שם נו׳ 2179) שגם הוא מחזיק את הפיוט הזה לפיוט ישן נושן, ולפי חקירותיו הכי מדוייקות נמצא ראשונה בסוף הפתיחה לאזהרות רם״נ. ואולי אפשר עוד להוסיף קצת על זה. כי אף אם הפיוט בעצמו אינו נזכר בלשונו קודם לרס״ג(לכל הפחות לפי המקורות הגלויים לנו, ואין לחכם אלא מה שעיניו רואות), אבל אין ספק שגם אצל בה״ג אנו מוצאים דברים שנראים בסקירה הראשונה כשאולים מן הפיוט הזה. בהוצאת הילדסהיימר נמצא בסוף מנין המצוות (צד 15): ,,הרי כאן שש מאות ושלש עשרה מצוות מפורשות שקבלו ישראל על הר סיני, פירוש עונשין ומתן שכרן אמרות טהורות מזוק׳קות שבעתיים ונדרשות בשלש עשרה מדות". ונשנה העניין במניין המצוות דרך בלל (שם צד 634) "הרי אילו תרי״ג מצות מפורשות שקיבלו ישראל על הר סיני פירוש עונשן ומתן שכרן אמרות טהורות מזוקקות שבעתיים ונדרשות בי״ג מידות". וכבר רמז על זה אלבוגן בע׳אזהרות בקונטרס לדוגמא של ה״אשכול אנציקלופדיה ישראלית״(צד 52-51). ואם אמנם יש לערער על עדות וו, בהיות שבנוסח בה״ג ד״וו חסר הסיום הזה ובנקל אפשר לייחסו לאיזה מעתיק גם כן, שמצד דמיון הקדמת בה״ג לנוסחאות האזהרות חשב לנבון להצמיד לה גם את הסיום הרגיל אצל כל האזהרות. אבל ערעור זה קלוש היא, ויותר קרובה ההשערה, קום עשה• ובנוגע להחלוקה הכללית, הרי אין בה״ג מסתפק בשתי הקבוצות הראשיות שלי "מצויות עשה ומצוות לא תעשה"" לפי דעתו צריך לחלק את סכום כל המצות לכל הפחות לשלשה חלקים: א) עונשין ולאוץ, ב) מצוות קום עשה, ג) פרשיות חקים ומשפטים המסורים לציבור* הסוג חג׳ הוא אצל בה״ג סוג מיוחד שאי אפשר לזווגו בשלמותו לא לחלק הלאווין ולא לחלק העשין, ומי שנגרר אחר בה״ג, צריך להתחשב עם עובדה זו• ב) לשון הפיוט שם: במספר במפקד הם שלש מאות וששים וחמש כנגד ימות החמה גם מצוות עשה מאתיים וארבעים ושמונה כנגד איברים שבאדם• חלוקה זו מתנגדת בעיקרה לחלוקתו של בה״ג• הוא אינו מחלק את המצוות לשס״ה ורמ״ח, הוא מוגה בפירוש שבעים ואחת עבירות שבמיתה, מאתיים ושבעים ושבעה לאוץ שבמלקות: סך הכל שמ״ח עינשין ולאווין• מלבד זה הוא מונה מאתיים מצוות עשה וששים וחמש פרשיות ציבור• — לחלוקת שס״ה ורמ״ה אץ פה שום מקום, ואפי4 רמיזה קלה אין אנחנו מוצאים בלשון בה״ג על חלוקה כזו• — עוד עלינו לדון בפרטות על עובדה זו במשך חקירתנו, ואין כאן מקום להאריך, אבל פה די בהערה קצרה על הניגוד העצום הזה• גם אין לגו להעלים עין מן העובדה שהפיוט "אזהרת ראשית" אינו שייך על צד האמת לפיוטי האזהרות, כי איבו עוסק במניין המצוות רק בשורות הראשונות ודרך אגב• מלבד חלוקת המצוות לשס״ה ורמ״ח אץ בו ממניין המצוות במעט כלום• ,