Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1928-01-01 · 1927 (1928) · page 72

13 לאסוף אל ילקוטו דבר שלם ועומד בפני עצמו, חומר מקובל שהיחד, לו תעודה ידועה וחשובה כאומה, אמנם חומר שאין לו שייכות לספרו הגדול, לפי שהוא מסוג אחר וסחוג אחר, קונטרס ישן של מניין המצוות? - וכי אין וו השערה מסופקה יותר מדאי ורחוקה משבילי המציאות? — את התשובה הראשונה קבלנו במציאותן העתיקה של האזהרות. קביעות איוה עניין בסידורי התפלה והתאורחותו אצל הקהל הגדול עד כדי טשטוש חותם כל מחבר, סימן מובהק הוא, שהעניין בעצמו אינו חדש ובבר כבש לו מקומו בחיי העם, ואולי יש גם באלמוניות האזהרות דבר ראוי לתשומת לב מפנת השקפתנו. כי האזהרות לא התנחלו באומה כיצירה פיוטית בעלתי מציאות בודדת וקבועה בצורתה ולשונה כמו מרגניתא דרב ושמואל בתפלת "ותודיענו", שנעשתה לקנין הכלל דוקא במטבע שטבעו לה חכמים ואין חבר לה תחת שם זה, וכן כמה וכמה נוסחאות קדומות של ברכות ותפלות נתקדשו דוקא בצורתן המקורית ורכשו לעצמן מציאות בודדת ובטוחה כמעט מכל התחרות, ומי שעושה במתכונתה, היי הוא קרוב למזייף (לכל. הפחות בימים הקדמונים יש להתיחדות נוסחאות מקובלות קביעות שם וצורה ונזהרים מננוענבהן,). — לא כן האזהרות, הן לא באו מעולם לכלל התגבשות ולא זכו לנוסח קבוע שאין לשנותו; ואדרבה רבים התחרו בחבור פיוטי אזהרות, ואיש כרס״ג שהשיר לא היה עיקר מלאכתו, כתב אזהרות בשתי נוסחאות שונות2), — זה אות שבחבור האזהרות לא הפיוט ולא הנוסח היה העיקר, רק איזה צורך כללי, שעוד עלינו לדבר עליו, והצורך הזה כבר היתהלואיזו תכונה של קדמוניות בשעה שהפייטן הראשון הקדיש לו את כחותיו, כי הפייטן ככל שאר אחיו האמנים, כהצייר והפסל, עיקר מלאכתו בהווה, כלומר, כח יצירתו מתפעל מתביעות המציאות1 החיה וניוון מן ההשקפית והקבלות הידועות והשולטות בזמנו. ואם נצרף לוה את חביבותן היתרה של האזהרות על הקהל, התפרסמותן בצבור וקיומן לדורות, בודאי נכון הוא המשפט, שבעלי האזהרות לא המציאו את הרעיון הכלול בהן, רק השתמשו בו לרוב חשיבותו העממית, ומכיון שמצד אחד מלאו תפקיר שיש בו מעק סיפוק *) בתקופות העתיקות היה שם הפיוט (כלומר מלות ההתחלה של הפיוט) מיוחד להפיוט ונעשה לשם עצם שלו, מלבד התחלות לקוחות ממליצות כלליות :ומפורסמות באומה, כמו לאבינו מלכנו" ומטבעות קבועות לכל הברכות* וכל עוד שאיזה מליצה נתחבבה על הקהל ונתפרסמה למדי, הרבו להשתמש בה גם הפייטנים, כמו "אבינו שבשמים", "אב הרחמן", "אל מלא רחמים", "אל ארך אפיים" וכד• משלים ממין זה יראה הקורא בספרו החשוב של ישראל דודזון: אוצר השירה והפיוט (ח״א נויארק תרפ״ה) כמעט בכל דף* אמנם שמות שלא נוסדו על איזו מליצה מפורסמה, כמו ותודיענו וכדומה, געשו באמת לשמות עצם ונזהרו מלהשתמש בה (לכל הפחות הפייטנים הקדמונים) לכנוי פיוטים אחרים• מתוך השקפה זו מתבאר בפשיטות, שכנוי "אזהרות" משותף היה לסוג שלם של פיוטים, לפי שלא איזה פייטן היה ממציא השם רק הושאל מן מושג ידוע ומפורסם, ומעולם לא היה בו לשום פייטן מין זכות של רכישה פרטית* 2) הנוסח הראשון של אזהרות רס״ג בשם "תרי״ג מצות" יצא לאור ראשונה בספר "קובץ מעשה ידי גאונים קדמונים״ ע״י ר״י ראזענבערג (ברלין תרט״ז) ח״ב צד 30—38* והנוסח השני נדפס שם צד 39—54 בשם "אזהרות לרבינו סעדיה גאון"* בנוסח הראשון נשתרבבו איזו שניאות, גם נשמטו ממנו איזו שורות, אמנם נדפס עוד הפעם מתוך כ״י בכרך התשיעי של "כל ספרי רס״ג" שי״ל ע״י י' דערגבורג Oeuvres Completes de R. Saadia ben Josef Rl-Fayyoüml, vol. IX. Paris 1897, XXII—XVIII צד 69-55 עם הערותיו הנכוחות של יואל הכהן מיללער, וע״ע שם הקדמתו ל״תרי״ג מצות"*