Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1928-01-01 · 1927 (1928) · page 71

14 צורך צבור, נתקבלו, ולפי שלא הצד הפיוטי של יצירותיהם מלא את התפקיד, רק הרעיון שבהן, כלומר תובן תרי״ג מצוות שהוכנס למסגרת פיוטית, לכן אנו מוצאים, שלא הקפידו כאן על הצורה, וכמו שעשו בנוסחאות של תפלות וברכות, רק על-הרעיון בלבד. וכל הרוצה לכתוב אזהרות בצורה אחרת יבוא ויכתוב. - מנהג וה נהגו גם בשאר יצירות פיוטיות, שלא לשם שיר או תפלה בלבד נכתבו, רק להיות למסגרת לסכום של למודים וידיעות ובפרט לסוג של הלכות השייכות ליום ידוע. משלים מעניינים מסוג זה אנו מוצאים במחזור יניי שהו״ל דודוון ע״פ כ״י הגניוה שנתגלו במצרים1). בל השרידים מלבד השמיני עוסקים בהלכות של סדר היום, וחבל על דאבדין שלחג השבועות לא נשאר לנו מן הפייטן הקדמון הזה שום שריד. אבל נם המעט שנשאר, חשוב הוא מאד, כי מצינ לעינינו דוגמאות• מקוריות על עתיקיותו של המנהג, להכניס גם את החלק ההלכתי של סדר הרם לתוך מסגרת הפיוט והמליצה, ומנהג זה נוהג גם אצל הלכות בנגעים ואהלות (הקטועים שנשארו ממחזור יניי שייכים כמעט כלם לסוג זה2), עובדה זו מפיצה אור חדש גם על האזהרות, גם הן לא באו רק לתת מסגרת פיוט*ת לדבר שכבר היה במציאות. בהמשך ענייננו יש עוד להזכיר, ששם "אזהרות" הושאל גם לאיזה פיוטים אחרים שמשמשים מסגרת לסוג של הלכות השייכות ליום ידוע, כמו הפיוטים ע״ד המצוות• לשבת שלפני שבועות, וכן הפיוטים ההלכתיים לשבת הגדול הכוללים את הדינים השייכים לפסח (עי׳ אלבוגן ע׳ אזהרות שם בסוף)3). יסוד אחד משותף לבלם, בלומר השאיפה להבנים לסדר העבודה (התפילה) אותה הקבוצה של הלכות השייכות לסדר היום. מלבד הראיה שהזכרנו מוכח מבה״ג עצמו, שאינו כלי ראשון בבחינת מניין המצוות. ראשית כל מעידים על זה הסגנון וההרצאה. קיצור כל כך מופלג במנין המצוות אינו מובן כלל מצד מחבר שעמד ראשונה על השאלה, איך לכוון בפועל מספר תרי״ג על המצוות לפרטיהן ומאוד קשה להעלות על הלב, שמחבר מקורי לא יכיר ערכה של שאלת צמצום המספר ולא יחשוש לסתום פרובלימה קשה בזו, שכל חבמי ההלכה שבאו 1) מחזור יניי כפי מה שנמצא ממנו בגניזה אשר במצרים בהוספת פיוטי יביי האחרונים, עם הערות והגהות ומבוא אנגלי מאת ישראל דאווידזאן ועם הערות נוספות מאת לוי גינצבורג• נויארק תרע״ט• — המחבר מעיר בצדק על הסבות שגרמו לפיוטים ההלכתיים שישתכחו ויאבדו* ראשית כל לא היה התוכן הקשה של פיוטים הלכתיים עלול למשוך אליו את המון הקוראים, רק באותן התקופות שידיעת החומר עדיין לא היתה חזון יקר בין העם הפשוט שאין תורתו אומנתו, והלבשת חומר הלכתי במחלצות המליצה עדיין היתה מסוגלת לעורר התעניינות ותשומת לב בין קהל המתפללים* בנוגע לפיוטי יניי נוספה עוד סבה אחרת להשכיחם מלב, והיא שנתחברו לפי אותו הסדר של פרשיות שנהוג היה בארץ ישראל באותה התקופה שסיימו את התורה בשלש שנים— הטעם הראשון נראה עיקר* כי אנחנו רואים בספרים שתוכנם לא אבד ערכו וחביבותו, כמו שאלתות דרב אחאי, שהחלוקה הישנה לא גרמה להם שקיומם יפסק* — גם גורל האזהרות מחזק במקצת השערה זו* כי באמת גם הן נאבדו במשך הדורות המאוחרים רובן ככלן ורק אחדות מהן נשארו לפליטה ונשתמרו אחרי כן בצלה של אותה ההתעניינות שהתעוררה לרגלי התחדשות הספרות של מניין המצוות• אף כי לא נפל שום שינוי בבחינת ההזדמנות החיצונית לאמירת פיוטי האזהרות* ■*) בהרבה פיוטים הצליח המשורר לשלב גם למודי מוסר לתוך חלקי ההלכה, אמנם יש חלקים שכלם הלכה, כמו החלק הראשון של שריד א4, החלק החמישי של שריד n ח״א של שריד ה' ועוד* a) שם אזהרות לפיוטים הלכתיים אחרים הושאל מאזהרות לשבועות, כי שם זה אינו מתאים היטב לשום פיוט אחר רק למניין המצוות, כפי שנראה עוד*