Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1928-01-01 · 1927 (1928) · page 65

20 נניח, שמקור קדמון דדה היסוד גם למשנה גם למניין המצוות צל הדרך שבבר רמזתי עליו. מלבד זאת קרובה מאד ההשערה שמשנתנו הורכבה מיס״דות שונים. כמעט כל הנסקלים נשנו פה ממש באותו הסדר כמו בסנהד׳ פ״ז ואחרי בן נשנו פרטים גם משאר חייבי מיתות בית דין. ואם נשים לב אל העובדה, שלכל חייבי מיתות הוקדש מדור בפני עצמו, בלי ערבוב נבולים (את חייבי מיתות בית דין כבר הזכרנו וחייבי מיתה בידי שמים יובאו עוד) הרי יוצא מזה שנם חייבי כריתות גרידא נמנו בפני עצמם, רק שהמשנה מצאה לנכון להסמיך אליהם נם חייבי מיתות בית דין ישיש בהם צד כרת. עניין דומה לוה אנו מוצאים גם במקומות אחרים במשנה וכפי שיובא עוד להלן. היוצא לנו מבל זה הוא שבה״ג לא חדש דבר מדעתו גם בסוג הבריתות, לא בכלל המספר(בי באמת גם הוא מונה כ״ג בריתות גרידא), ולא בפרטי העניינים, ואפילו את הקבוצות לא הגביל מדעתו. ודרך אגב ראינו שכי״ר יותר קרוב אל המקור מד״וו. וראוי להעיר פה שמשנת כריתות מפיצה אור על עניין זה גם ממקום אחר. תחת אשר המשניות האחרות מונות והולכות את הפרטים מבלי להגביל להם מספר מסויים כדרך שעשה בד,"ג, ובכן אי אפשר להסתייע מהן כלום בהכרעת ספקות המספר, הרי משנת כריתות מציגה בראשה מספר שלשים ושש. והמספר הזה נותן לנו אפשרות לבחון במקצת גם את המספרים הקודמים, בהיות שמשנתנו הכניסה אל קרבה פרטים שונים מקבוצות אחרות. ככה אנו רואים למשל בקבוצה ד) שלש גירסאות: הגי׳ הראשונה בכי״ר "בחנק שבעה״, ובסוף הספר (צד 634) "וח׳ בחנק", ובד״וו "אלו תשעה בחנק". הפקפוק בין שבעה לשמונה מתבאר גם מתיך לשון כי״ר עצמו, בהיות שזוממי בת כהן ובועלה יתכן לקחת לעניין אחד כי לולא כן היינו מוכרחים להוסיף צל בל אחד ואחד מסוגי הנענשים גם את זוממיהם כי דין "ועשיתם לו באשר זמם" נוהג כמעט בכל סוגי העונשים. וברור שוכר הווממין בא באן לא לשם עצמם רק בשטף לשון, להיותם נזכרים יחד במשנה (סנהד, פט, א) ובגמ׳ שם, מחמת שויונם בעונשים לאיש ולא לאשה. וביון שכן אין בגירסת "שבעה" שום קושי. אמנם יתכן למנות גם את הזוממין מביון •שנזכרו בפירוש, ויעלה אם כן המספר לשמונה, כמו שנראה גם מסוף הספר. אמנם למספר תשעה אין לנו לפי גי׳ כי״ר שום יסוד. לא כן בד״וו. שם יש קצת הוספה אצל הבא על אשת איש "ו ה י א צ מ ו". הוספה זו משלמת את המניין לתשעה. וצל הוספה וו אנו דנים פה. במשנת סנהד׳ פ״יא אינה. אבל שם אק בהשמטה צד כדי להכריע, בי המשנה לא באה למנות את הפרטים ובבא צל אשת איש נכללה באמת גם האשה, ואפשר שמי שבא לדייק במניין, עליו למנות גם את האשד, ביחוד. אמנם משנת כריתות קובעת מספר ומונה אשת איש לדבר אחד בלי הוספת "והיא צמו". ו) אחד עשר במיתה (שבידי שמים) — ברייתא סנהד׳ פג, א. גופא ואלו שבמיתה: 1. האוכל את הטבל, 2. וכהן טמא שאכל תרומה טהורה, 3. וזר שאבל את התרומה, 4. וזר ששימש, 5. וטמא ששימש, 6. וטבול יום