Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1928-01-01 · 1927 (1928) · page 61

פרק שני קביעת מניין תרי״ג העניין היותר זקוק לבירור. הוא המקור, אשר עליו נופד מניין תרי״ג. - תבף בשרש הראשון מזכיר הרמב״ם את מאמרו של ר׳ שמלאי (סוף מבית), ואחריו נמשכו כל מוני המצוות. — אמנם יש להטיל ספק בדבר, אם נבון לההויק את ר׳ שמלאי לממציאו הראשון של מספר תרי״ג. וחוץ מזה צריך עוד לברר את הניסה הנבון של המאמר הנדון. בנוגע להשאלה הראשונה יש מקום לחשוב, שר׳ שמלאי כבר מצא לפניו את הסבום של תרי״ג מצוות. ראשית כל אין מדרך בעלי אגדה לסדר ולהגביל את תובן ההלכה במדה ומספר, ולבנות אחרי כן דרשות על מניינים שהם בעצמם הגבילו. ואדרבה בעלי האגדה רגילים להשתמש בחומר שמוכן לפניהם מכבר, והרבה דרשות מספריות שקועות בספרי אנדה ובכולן המספרים קבועים ועומדים, אם בלשון המקרא עצמו (במספרים הנוברים בו ולפעמים גם בתיביתיו ואותיותיו) או בעובדות ומאורעות שבעלי האגדה לא היו להם בהגבלתן שום עסק רק לקחום מן המובן. ועל מה ישיש להתבונן ביותר הוא, שבמקום ששני מספרים מוצגים זה לעומת זה בסבה ומסובב יתכן אמנם לפעמים שאחד משניהם יש בו מעין כוון דחוק והתאמה מלאכותית. אבל על כל פנים יש בדרשה מספר אחד שהוא ברור ומפורש והוא הוא המבריח את הדורש לבקש לו בן זוגו המקביל לו בדיוק או בדוחק. — משלים ממין הראשון: (בר״ר פ״ג, ה) א״ר סימון ה׳ פעמים כתיב כאן אורה. כנגד חמשה חומש• תורה. פה שד המספרים נתונים בדיוק, וגם הקשר המאחו אותם מיוסד לא רק במדרשי אנדה אבל גם במקרא כי התורה נמשלה בפירוש לאור (משלי ו, כג) "כ¬ נר מצוה ותורה אור". ויש מלבר זאת כמה מקראות אחרים שמבנים דעת ה׳ בשם אור, כמו(ישע׳ ט, א) העם ההולכים בחשך ראו אור גדול יושבי בארץ צלמות אור נגה עליהם. (שם ב, ה) לכו ונלכה באיר ה׳. (ישע׳ מב, ו) ואתנך לברית עם לאור גויים (השוה לזה שם מט, ו. נא, ד. ם, ג. יט-ב). וכן(תהל׳ קיט, קה) נר לרגלי דברך ואור לנתיבתי. (שם מג, ג) שלח אורך ואמתך. והרבה מקראות אחרים. - (ירוש׳ ברב׳ פ״ב. ה, א בראש) א״ר חייא מפני מה התקינו רופא חולים ברכה שמינית, כנגד המילה שהיא לשמונה. דרשות מספריות בתפלות וברכות ע״ע ירוש׳ ברב׳ פ״ד (ז, ד בסוף); שבת קיז, ב בסוף; ר״ה לב, א; ירוש׳ פסח׳ פ״י(לו, א-ב.