Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1928-01-01 · 1927 (1928) · page 60

25 עניין ד׳ כוסות) [); כתום ה, א (בתולה נשאת ברביעי וכד) ן סנהד׳ נ, ב (מספר הדיינים). — בעשור לחדש של פסח מצרים ועשרת בני המן (פסיקתא החדש נו, א ופס״ר עט, א). — מאה ושבעים וחמש פרשיות שכתוב בתורה דבור ואמירה וצווי כנגד קע״ה שנותיו של אברהם אבינו... ומאה וארבעים ושבעה מזמורים שבם׳ תהלים כנגד שנותיו של יעקב (י׳ שבת פ״טו ה״א) - ויש שמכוונים למספר אחד הרבה עניינים כמו "ששים גבורים" שבשה״ש (ג, ו) נדרש (במד״ר פ״יא. נ) כפשוטו על ששים גבורים שהיו סובבים מטתו של שלמה, אחרי כן על ששים ריבוא יוצאי מצרים, על ששים עם הארץ שנזכרו(מ״ב כה, יט), על המשמרות (ב״ד משמרות כהונה, כ״ד משמרות לויה וי״ב מחלקות), ולבסוף נדרש על ששים אותיות שבברכת כהנים. - ויש גם שאיזה מספר מקובל משמש יסוד לדרשות בעלי אגדה, כמו מאמרו של ר׳ לוי(ירוש׳ יומא פ״ז. מד, ב בסוף) שלשים ושתים אמה היו בו(באבנט) והיה מעקמו לכאן ולכאן. בעל אגדה אחד משתמש בסופה של מסורת וו ודורש, שהאבנט מכפר על העוקמנים (פה אין עוד זכר מעניין הלב). — וכן הלשון גם שה״ר פ״ד, ד. והכוונה בודאי על מ״ש ר״ל ש״היה מעקמו לכאן ולכאן". אמנם בויק״ר פ״י, ו הלשון "העוקמנים שבלם׳ והכוונה בוודאי על התאמת ל״ב אמה עם מלת "לב", ווה בלי ספק מאוחר לקבלתו של ר״ל ובוודאי אין לחשדו שהושפע בהגבלת י המרה מן חשבון "לב". ויש עוד להעיר על הבבלי (זבח׳ פח, ב וערב׳ טז, א) שאבנט מכפרת על הרהורי הלב, אמנם בהטעמת "היבא דאיתיה", כלומר, לפי שמקומו של האבנט כנגד הלב. ובכן אין כאן עוד וכר מהקבלת מספרים. בנוגע לחמין השני, כלומר להתאמת מספרים, שאין הדיוק אצלם שלם יש להעיר על מחלוקת ר׳ יצחק ור׳ לוי בהגבלת מדת הדרך שהלכה ערפה עם חמותה (ת״ביוינש, ח) ר׳ לוי אמר על ידי שהלכה ערפה עם חמותה ארבעה מילין פרע לה הקב״ה והעמיד ממנה ארבעה גבורים ובו׳. ר׳ יצחק אמר ארבעים פסיעות הלכה עמה׳, לפיכך נתן לה הקב״ה שכרה ונתן לה גלית והיה מחרף לפני הקב״ה ארבעים יום. - ברור הדבר שרק המספר הכתוב במקרא שמש יסוד להדורש ולפיהו הוקבעה גם מדת הדרך: ר׳ לוי בקש התאמה לארבעה גבורים והגביל המדה לד׳ פרסאות, ור׳ יצחק בקש התאמה לארבעים יום שגלית חיה מחרף את מערכות ישראל, ולכן הגביל הדרך ־לארבעים פסיעות. כנראה היה מספר ארבעה מורגל אצל לויה ובמ״ש ר׳ יהושע בן לוי(סוטה מו, ב) בשביל ארבע פסיעות שלוה פרעה את אברהם, נשתעבד בבניו ארבע מאות שגה - ויש נם להפך שהמקרא נדחק להיות משמש רמז לאיזה מספר מקובל, כמ״ש ירוש׳(שבת פ״ו. •ט, ב בסוף) עה״ב (שמות לה, א: "אלה הדברים") ר׳ חנינא דציפירין בש״ר אכהו: אל״ף חד, למ״ד תלתין, ה״א חמשה, דבר חד ודברים תרין, מיכן לארבעים חסר אחת מלאכות שכתיב בתורה. רבנין דקסרין אמרין, מן אתרה לא חסרה כלום: אל״ף חד, למ״ד תלתין, ח׳ תמניא, לא מתמנעין רבנן דרשין בין ה״א לחי״ת. c1 עי' ספרי "אסמכתא" מצד כ״ו והלאה.