Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1928-01-01 · 1927 (1928) · page 59

26 ואפשר שכך צריך להבין גם לשון המכילתא תחלת ויקהל על "אלה הדברים", "רבי אומר להביא שלשים ותשע מלאכות שאמר להם משה על פה.״ — גם פה ברור הדבר, שהמספר המוצק ובלתי משתנה הוא מספר ל״ט מלאכות, כי הוא מספר קדום ומקובל, וההתאמצות מצד בעלי המדרש היא, למצוא רמו למספר זה בלשון הכתוב, ומאחר שאינם מוצאים מלה מתאימה בדיוק, משלימים החסרון באופנים שונים.1) ועתה הגענו אל הנקודה היותר מכריעה בשאלתנו: איך עלינו לדון בבחינת מספר תרי״גל היש לו ערך של מספר מקורי ומקובל, או אולי נתהוה בדרך מלאכותי על ידי התאמצות איזה דורש שהתכוון להשוות את מניין המצוות לאיוה מספר אחר שמצא לנכון להשתמש בו? אחר העיון שהקדמנו, יש לנו לבקש פתרון במדרשים המתאימים מספר תרי״ג למספרים אחרים ולבחון לאיזה מהם יש קדימה על חברו בנוגע להבלטת כל הרעיון ולדיוק העניין והמניין. תבף למאמרו של ר׳ שמלאי ונעוץ בו נמצא התאמתו המספרית של רב המנונא (מבות בג, ב בסוף) מאי קרא (דבר׳ לג, ד) תורה צוד, לנו משה מורשה. תורה בגימטריא שית מאה וחד סרי הוה, אנכי ולא יהיה לך (שמות כ, ב—נ) מפי הגבורה שמענום. — גימטריא וו היא היותר מכוונת שבכלן, אמנם גם היא חסרה ב׳ וצריכה להסתייע מן השיטה שאנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום, ולכן אינה באה בחשבון. אבל שיטה וו אינה מוסכמת כמ״ש מן המאמר <שה״ר פ״א): אמר ר׳ יוחנן. מלאך היה מוציא הדיבור מלפני הקב״ה ומחזירו על כל אחד ואחד מישראל ואומר לו: מקבל אתה עליך את הדיבור הוה, כך וכך דינים יש בו, כך וכך עונשין יש בו, כך וכך גזירות יש בו, כך וכך קלים וחמורים יש בו, כך וכך מתן שכר יש בו, והיה אומר לו ישראל, הן ובו׳ ורבנין אמרין הדיבור עצמו היה מחזיר על כל אחד ואחד מישראל ובו׳ — דבר אחר, פן תשבח את הדברים, שני דיבורים שמעו ישראל מפי הקב״ה. ריב״ל אומר טעמון דרבנין אחר כל הדיברות כתיב דבר אתה עמנו ונשמעה (ובכן שמעו כל הדיברות מפי הקב״ה)... ר׳ עזריה ור׳ יהודה בר׳ סימון בשם ריב״ל תפיסו שטתיה, אמרי כתיב תורה צוד, לנו משה, בל התורה כלה תרי״ג מצוות הוי בגימטריא תורה עולה שש מאות ואחת עשרה מצוות דבר עמנו משה, ברם אנכי ולא יהיה לך לא שמענו מפי משה אלא מפי הקב״ה. — המאמר הוה מראה עוד בהשקפה ראשונה שהנימטריא• לא באה כאן לשמש יסוד למספר תרי״ג, רק לצדק את השיטה ששני הדברות הראשונים בלבד שמעו מפי הקב״ה ולא כל העשרה. דרשה וו אינה מובנת רק בהנחת הכלל שמספר תרי״ג מוסכם היה א־״־ל כל חכמי התלמוד והמדרש. י) כוון מספרים ע״ע שו״ט תהל4 צ סי4 טו: ימי שנותינו בהם שבעים שנה כשנותיו של דוד, ואם בגבורות שמונים שנה כשנותיו של משה בעמדו לפני פרעה• — (י׳ סוטה ספ״א א״ר אבהו כל אותן שבעים יום שבין איגרות לאיגרות כנגד שבעים יום שעשו המצריים חסד עם אבינו יעקב• — (ויק״ר פ״יא, ד> עה״ב (משלי ט, א) חצבה עמודיה שבעה, אלו שבעה ימי המילואים• — ויש גם שמספר גדול מכוון למספר קטן, כמו מאמרו של ר' אבהו (פס״ר פ״א בסוף) שמכוון שבעת אלפים של ימות המשיח לשבעת ימי בראשית לפי החשבון שיומו של הקב״ה אלף שנים•