Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1928-01-01 · 1927 (1928) · page 57

28 ח׳ גרורין וה׳ קשורין הרי תרי״ג. ולני׳ תנח׳ קרח יב: ח׳ חיטים וה׳ קשרים. ובן ברש״י במד׳ טו, לט. קרוב הדבר שגימטריא זו מושפעה ממ״ש (נדר׳ בה. א) שקולה מצות ציצית כנגד כל מצוות שבתורה. היוצא לנו מזה, שבכל הגימטריאות הנוגעות לענייננו אנו מוצאים את מספר תרי״ג כמספר מרמי בלתי משתנה והדורשים מבקשים לו פרשיות ופסוקים שונים ועושים את התאמותיהם על דרכ־ם, שונים, גורעים ומוסיפים, ומחליפ-ם אותיות כדי לדייק בצמצום את המספר המבוקש. מזה נראה ברור, שלא הגימטריא הובילה את הדורש אל מספר תרי״ג, רק להפך, המספר בבר היה מובן לפניו והוא הבריחו להבנם בדחוקים כדי למצוא לו בן זוג. ולולא כן, מה נקל היה להשוות מניין המצוות למניין תורה או אפילו למספר האותיות שמן אנכי עד אשר'לרעך; וכמת חלופים ושינויים אנו מוצא־ם אצל מוני המצוות שמן הרמב״ם ואילך בגוף הפרטים, איש איש כפי שיטתו; מה שהאחד דוחה, השני מקרב, וכל אחד בא על חשבונו. ככה אנו רואים את הרמב״ם שדוחה כמה פרטים ממניינו של בה״ג ומוצא תמורתם פרטים אחרים. אותו המנהג עצמו נוהג הרמב״ן עם הרמב״ם וגם הוא מוצא תמורה לרחיותיו. וכן הסמ״ג והסמ״ק ובעל חרדים ושיא־ בעלי מקצוע. אף אחד מהם לא בא במבוכה איך למצוא תישלום למצוות שחיסר ממניין מתנגדו, כי עשיית חילוק או חיבור באיזה מצוות■ פרטיות המורבבית מחלקים שונים מאפשרת את כל המתעמק במלאכה וו להרבות או למעט את מניין המצוות של סוגים מיוחדים במדד, הדרושה לש־טתי, ואין ספק שגם בעלי התלמוד היו יכולים לעשות כמתכונתם של הדורות המאוחרים, אילו היו חפצים להנדיל .את מספר המצוות או לההסירו. י ברור הדבר, שחכמי התלמוד והמדרש לא עלה על לבם לעשות כן, והסתפקו במספר המפורסם באומה בלי שום בקורת כבדבר מסויים ומוסכם. ועתה נחזור על תחלת השאלה בבחינת היחס שיש בין עניין תרי״ג ובין ר׳ שמלאי. אם החקירה בדבר דרשות מספריות כבר הראתה, מצד אהד שכולן נוסדו על מספר תרי״ג כעל יסוד מוצק ולא על פרשיות או לשונות המקרא, הרי מצד שני יש לנו מאמרים ומליצות בתלמוד ומדרש המוביחית לבל הפחות שמספר תרי״ג היה לו פרסום גדול באומה וטובי ההבמים השתמשו בו. פרסום שכזה לא יתכן ליחס למאמר יחידי של בעל אגדה כר׳ שמלאי וגם לא לזמנו. נבחון נא איוו מן המאמרים השייכים לענייננו. - בראשונה עלינו להזכיר את לשון המכילתא (יתרו כ, ב): והלא דברים קל וחומר, ומה אם בשבע מצוות שנצטוו בני נח לא יכלו לעמוד בהם, בשש מאות ושלש עשרה מצוות על אחת כמה וכמה. - אם נוסח המכילתא נכון הוא, אין לנו צ־רך להוכחה אחרת. אבל העניין מוטל בספק, כי בכ״י מינכן חסר פה המספר ונמצא תמורתו "עאכ״ו בכל המצות שבתורה". וכן חסר המספר גם ביל״ש. (ספרי ראה יב. בס רק חזק לבלתי אכול הדם. א״ר שמעון בן עזאי והרי ג4 מצות עשה בתורה (ר״מ איש שלום גורם »ג׳ מאות וששים וחמש") כיוצא בזו, לומד לך< מה דם שאין בכל המצות קל ממנו הזהירך