Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1928-01-01 · 1927 (1928) · page 56

29 הכתוב עליו שאר כל מצות על אחת כמה וכמה. — בנירסת "ג' מצות עשה" אי אפשר להחזיק בשום פנים, ותיקונו של ר״מ איש שלום אין לו כאן שום יסוד במקורות וגם אינו נכון, כפי שנראה עוד במשך הדברים. אמנם יש לנו נירפא אחרת במדרש תנאים שהו״ל מהרד״ץ הופמן ע״פ כ״י של מדרש הגדול והיא: "א״ר שמעון בן עואי והלא שלש מאות מצות עשה בתורה כיוצא בוה". נירפא וו חשובה מאד, אף כי אין לכוון את המספר שבה לפי מנייני המצוות שבידינו, אבל יתכן שנאמרה בדרך כלל מבלי להקפיד על דיוק המספר והכוונה בזה על מצוות לא תעשה שאין בהן רק מלקות כמו בדם וכמו שנראה מן הלשון "והלא שלש ובו, בתורה כיוצא בור,", וסכום הלאוין שבמלקות הן לפי מניינו של בד,": מאתים ושבעים ושבעה, קרוב לשלש מאות, ולפי חשבונות אחרים מאתים ותשעים וארבעה, שהוא מספר יותר קרוב לשלש מאות, ולפי זה קרוב הוא מספרו של רשב״ע אל המספר המדוייק. על כל פנים יש פה •לפנינו מאמר על מניין הלאווין המיוחם לר4 שמעון בן עואי, ויהי הנוסח הנכון איוה שיהיה, הלא בבל אופן היה פה מספר ידוע, ווה כבר מספיק להוכיח, שמניין המצוות עניין קדום הוא ולא דבר שנתחדש בתקופת האמוראים. ענין זה עלול להביא לכלל בירור חילוקי הדעות שבין המקדימים מניין המצוות עד תקופת הסופרים ובין אלה המייחסים אותו לר׳ שמלאי וומנו. מ׳ בלאך במאמרו על הרי״ג מצוות (rej ח״א צד 200) מעיר, שאין כדאי זלטפל בדעות כאלה המייחסות מניין המצוות לתקופה כל כך קדומה כתקופת הסופדים. ״אנחנו יודעים״ — מוסיף בלאך - "שהסופרים באמת לא הסתפקו להיות רק מפרשי התורה בלבד; הם התאמצו למצוא יסוד נם למצוות שנתחדשו אחר משה. האם לא היו מחלישים פעולתם שלהם, אילו היו קובעים גבול ברור ומפורש בין מצוות התורה ובין תקנותיהם שלהם? מלבד זאת אין שום תעודה או עדות מרשה אותנו להחליט שהסופרים ה*תה להם ידיעה ממספר תרי״ג".1) עוד הפעם חוור בלאך על רעיונו זה בסוף מאמרו(שם צד 211) "שבתקופת התנאים, בעוד "שהמנהיגים הדתיים יסדו מצוות חדשות כדי לספק צרכים חדשים, לא היה שום חכם נותן את נפשו לתת מספר מסרים למצוות התורה, כדי שלא להחליש כחן וסמכותן של אותן המצוות שהחבמים בעצמם יסדו על התורה".2) מן האמור עד כאן כבר נתברר, שמניין המצוות (לכל הפחות לפי מ־שגו הכללי) באמת רעיון קדום הוא, ואם שמעון בן עזאי משתמש לפי x) II est ä pefne necessaire de refuter cette assertion. Nous. savons en effet que les Soferim ne sont pas contentes d’expliquer la Tora; ils y ont cherche une base aux nouvelles pratiques etablies depuis MoTse. N'auraient-ils pas affaibli leur propre peuvre en Gtablissant une distinction bien nette ent;e les lois mosai'que et Ieurs propres institutions? Du reste aucun document ne nous permet d'all€guer que les Soferim connaissaient dejä ce chiffre de 613. 2) .. . pendant la Periode des Tannaim, alors que les chefs religieux gtablissaient de nouvelles lois pour r6pondre ä de nouveaux besoins, aucun docteur ne pouvait fixer le chiffre des prescriptions mosaiques, pour ne pas diminuer l’aulorite des lois memes qu’ils fondaient sur la Tora.