Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1928-01-01 · 1927 (1928) · page 54

31 חקים אסתיטיים של יופי והתאמה. ואם יצליח חפצו לברר וללבן מנקודה זו את כל קוי הציור וכל שרטוטיו, הרי גם הוא עשה את שלו ומלא את ׳החוב המוטל עליו מצד אומנותו. והפפירום יבוא על מקומו בארכזו המוקדש לו בבית הנכאת של קדמוניות. י אמנם יתכן שגם מומחה שלישי ישים את הפפירוס הזה ליסוד מלאכתו, והוא הבנאי. - נניח נא איפוא שאיוו עיר או מדינה מצאה לנבון לבנות ארמון כזה ממש בסיגנון הרשום על הפפירוס לאיור, צורך ידוע של צרכי רבים, כמו ביבליותיקה, אוצר קדמוניות, בית מועצה, היכל למלאכת מחשבת, וכדומה מן הבניינים המרכזיים - הצורה נמסרת על יד הבנאי, ועליו להכין על פיה את הארמון המבוקש, מבלי נטות מן הסיגנון הרשום. מה יעשה הבנאי? — היתכן שגם הוא יצמצם את מלאכתו להוציא לפעולת ידים רק מה שנראה לעין מן השרטוטים והקוים, כמו שעשו חבריו: הצייר וההיסטוריון, שלא השגיחו על הציור רק עד כמד, שמתגלה לעין הגשמי? — הלא אלפי פרטים יש ממסד ועד הטפחות, אשר בצורה הנראית לעין אין זכר להם, ומכל מקום מן הנמנע הוא שישמיטם האדריכל מן הבניין בעצמו. התמונה היא רק תמונה שטחית, תחת אשר הבניין הממשי משתרע לשלשה מרחקים. הצורה רומזת רק על החלקים הנראים לעין, החת אשר הבניין הממשי יש לו כמה וכמה חלקים שאינם נראים כלל מבחוץ, או לכל הפחות אינם נראים למי שמביט רק על חיצוניותו של הבניין, כמו היסוד השקוע בתחתית הקרקע, אשר הוא תנאי מוכרח לקיומו של כל הבניין, ואץ שום בנאי יכול לעשות מלאכתו בלי הכנת יסוד בזה, אף על פי שאין לו שום רמז על שטחו של הציור. כל החלקים הפנימיים מן הרצפה ועד התקרה, מלאכת עץ ואבן, מעשה חרש ומפתח, סדרי החדרים והתאים, המסדרונות והדלתות, ואפילו החלק הנראה לעינים אינו יבול להתקיים, אם הבנאי היה חפץ לנהוג בו מנהג אותם הדייקנים הקיצוניים, שאינם מביאים בחשבון רק מה שעיניהם רואות. — מה יעשה הבנאי, עם חלקי הציור שאינם מבוררים היטב לדקות הקרם? מה יעשה אם הפצים אינו ניכר היטב על הפפירוס, או אם הכותרת מטושטשת קצת או אם הקו הרומז על העמוד נראה כנפסק באמצע? ד,יבנה את העמוד באדר, או ישמיט את הכותרת? מובן מאליו שד,בנאי הוא אומן ממין אחר. עליו להביא אתו כללים קצובים ממקצוע חכמתו ולהשלים על פיהם את הציור אשר לפניו, במקום שזקוק לתשלום, ועליו לד,כנם בפרטי פרטיו של הציור ולהתעמק גם בחלקים היותר קטנים והיותר פעוטים. ומה שהוא דבר של מד, בכך בעיני ההיסטוריון יתכן להיות ענין מרכזי וראוי להתבוננות יתרה בעיני הבנאי. ובן הוא העניין גם עם בעלי ההלכה האמתיים, מן הראשונים שבהם, הסופרים, ועד הדורות היותר מאוחרים. לבלם תעודה אחת: לבנות — לתת לאותיות התורה אותו התוכן השלם והמיוסר שראוי ומוכשר להתגשם בדרכי החיים. ויחד עם זה מצווים ועומדים לא רק לדרוש דרשותיהם כהלכה, אכל גם להוהר מהשאיר פרצה בתוכן המצוות, כי התביעה המעשית להתאים את החיים אל אותיות התורה,• דורשת הלכה שלמה וכלולה גם בבחינת פרטיה.