Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1928-01-01 · 1927 (1928) · page 51

34 מכל האמור נראה, שאין שום יסוד להטעמתו של כלאך. - אפילו אם נניח שהסופרים היו מונים לא רק את האותיות אלא אפילו את מצוות התורה, לא היו מסיגים בזה את גבול הדרשנים במאומה. והראיה היותר מבריחה היא, שאפילו אחר שנתפרסם המניין, מתפתח מדרש ההלכה לתומו, ואין שום מעצור מורגש בדרכיו. ועוד נראה להלן שמספר תרי״ג מתחילה לא הוכן לכך, שיגביל בבחינת מה את התפתחותה של ההלכה ומעולם לא נזקקו לה בעלי התלמוד בווכוחיהם ההלכתיים. ומזה מובן שאץ למניין המצוות מצד עצמו שום סימן כרונולוגי, ואין שום טענה מדעית על המקדימים את מספר תרי״ג לדורות שלפני ר* שמלאי. ואדרבה הענין הוא להפך: המאחרים את המספר, עליהם להביא רא־־ה. ויש מאמרים בתלמוד המשתמשים במניין תרי״ג כבדבר מוסכם זמר,ובל, כמו מאמרו של ר* אלעזר (יבמי מז, ב> על לשון הברייתא (שם) "ואין מרבים עליו ואין מדקדקין עליו": מאי קראה, דכתיב, ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותהדל לדבר אליה; אמרה לה אסיר לן תחום שבת, "באשר תלכי אלך"? אסיר לן ייחוד, "באשר תליני אלין"; מפקדינן שש מאות וי״ג מצוות, ״עמך עמי״. - פה משמש מספר תרי״ג כעין מליצה לתוכן כל התורה. וביותר נראה פרסום העניין בסורית נדרים (כה, א) על לשון הברייתא: "ובן מציגו במשה רבינו כשהשביע את ישראל בערבות מואב. אמר להם הוו יודעים שלא על דעתכם אני משביע אתכם, אלא על דעתי ועל דעת המקום״... ולשבע יתהון דמקיימיתו מצוות? משמע מצוות המלך. ולשבע יתהון דמקיימיתון כל מצוות? משמע מצות ציצית, דאמר מר שקולה מצות ציצית כנגד כל מצוות שבתורה. ולשבע יתהון דמקיימיתון תירה? משמע תורה אחת. ולשבע יתהון דמקיימיתון תורות? משמע תורת מנחה תורת חטאת תורת אשם. ולשבע יתהוץ דמקיימיתון תורות ומצוות? תורות משמע תורת המנחה, מצות משמע מצות המלך. ולשבע יתהון דמקיימיתון תורה כולה? תירה כולה משמע עבודת אלילים, דתניא חמורה עבודת אלילים, שכל הכופר בה כאילו מודה בתורה כולה. ולשבע יתהון דמקיימיתון עבודת אלילים ותורה כולה? אי נמי שש מאות ושלש עשרה מצוות? אלא משה רבינו מילתא דלא טריחא נקט. - בסוגיה זו נראה ביותר התאמצות בעלי התלמוד למצוא את הביטוי היותר מספיק לכלול תכן כל התורה, ביטוי שאינו נותן מקום לשום מכשול של גנבת או העלמת דעת, והביטוי תה מצאו במספר תרי״ג. ובכן אין ספק־ שהמספר הזה היה בזמן התלמוד כל כך ברור וידוע, ער שלא היה נותן מקום לשום מחשבה זרה וסתר פנים. בלפ־ המאמרים שהזכרנו קשה להעלות על הלב, שר׳ שמלאי המציא את מספר תרי״ג. ויש לצרף לזה עוד מאמר אגדי אחד (שבת פו, א) שבר <משה) את הלוחות מאי דריש? אמר, ומה פסח שהוא אחד מתרי״ג מצוות אמרה תורה (שמות יב, מג) כל בן נכר לא יאכל בו, התורה כולה באן(בלוחית) וכל ישראל מומרין, עאכ״ו. ומנלן דהסכים הקב״ה על ידו, שר (שם לד, א) אשר שברת, ואמר ר״ל, יישר כחך ששברת. - מן המאמר הזה היה נראה לכאורה, שהאגדה בדבר הקו״ח מאוחרה למאמרו