Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1928-01-01 · 1927 (1928) · page 50

35 של ר״ל וממנו ודתה מושפעת, אבל אישור מעשה משה בעניין שבירת הלוחות נמצא בידוש' (תענ׳ פ״ד ה״ה> כקבלה בפי התנא ר׳ ישמעאל ובנוסח קצת נוטה אבל נם יותר שלם מכפי שהוא אצלנו בבבלי: תני ר׳ ישמעאל, הקב״ה אמר לו שישברם, שד ואכתוב על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שברת, אמר לו, יפה עשית ששברת; וגם שם באה מקודם האגדה, שמשה דרש קו״ח. ובבן אין ספח שגם פה אגדה עתיקה לפנינו1). מספר תרי״ג בא גם במדרשים כמליצה קבועה בלי הוכרת שם ר׳ שמלאי או שם אחר. בשמו״ר (פ״לב, א) מובאה מחלוקת במובן רשון הכתוב "חרות על הלוחות": מהו חרות? ר' יהודה וו" נחמיה, ר״י אומר חרות מן הגליות, ור׳ נחמיה או׳ חדות ממלאך המות. אחרי כן בא בסתם כעין המשך למאמר וה: בשעה שאמרו ישראל כל אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע, אמר הקב״ה אדה״ר צרתי אותו מצוד, אחת, כדי שיקיימנה והשויתיו למה״ש ... אלו שהן עושין 'ומקיימין תרי״ג מצוות חוץ מן הכללים ומן הפרטים ומן הדקדוקים איני דין שהן חיין וקיימין לעולם. — המאמר הסתמי נראה כהמשך לדבריו של ר׳ נחמיה וקרוב הדבר שהוא גם בעל המאמר הוה. אם השערה וו נבונה והנוסח נבון, היה נראה, שר׳ נחמיה כבר השתמש במבטא תרי״ג. (בר״ר פ״בד. ה) א״ר יודה, ראוי היה אדה״ר שתנתן תורה על ידו ובו׳ אמר הקב״ה, יציר כפיי ואיני נותן לו? חור ואמר, שש מצוות צויתיו ולא עמד בהן, ואיך אתן לו תרי״ג מצוות? — פה הכוונה על ר׳ יהודה בר׳ סימון'כנראה מאיוה כ״י וגם ממקומות מקבילים. ועתה נשוב ללשונו של בה״ג. - בכי׳יר לא נובר שמו של ר׳ שמלאי בלל, אמנם בד״וו נובר. אבל מבל האמור נראה שהנוסח הנבון שמור לנו בכי״ר, בהיות מן הנמנע להחויק את ר׳ שמלאי לממציא המספר, כי כבר היה העניין ידוע ומפורסם מקודם לכן, ובעלי התלמוד והמדרש משתמשים בו תמיד מבלי להזכיר בעלותו של ר׳ שמלאי. ומלבד זאת אפשר להכיר עוד בד״וו מעשה ירי המעתיק מן הנוסח עצמו. המעתיק מביא מאמרו של ר׳ שמלאי באותה הצורה, אשר בה מתחלק כל הסכום לשני סוגים גדולים: שלש מאות וששים וחמש מצוות לא תעשה ומאתים וארבעים ושמונה מצוות עשה. — על החלוקה הזאת עוד עלינו לדבר בפרטות בפרק הבא. אמנם מה שברור תכף בהשהפה ראשונה, הוא, שבעל הלכות גדולות לא חלק את מניין המצוות לשני סוגים: לעשין ולאוץ גרידא, כי השלים המספר בששים וחמש פרשיות ציבור, וכן ערבב במקצת גם את סוגי הלאוין. ואף ששערי הביאורים לא ננעלו ואפשר לחלק את הפרשיות גם כן לעשין ולאוץ בו באופן שגם חלק העשין וגם חלק הלאוין *) מצד אחר צריך להעיר שבירוש' לא נזכר מספר תרי״ג אלא "התורה שכל המצוות כלולות בה"* אמנם בלשון זו רומזת ה״תורה" בהכרח על עשרת הדברות (וע" מפרשי הירוש'), ואם "כל המצוות כלולות בה", הרי בזה כבר מצא ביטוי אותו הרעיון שנתהווה לרגלי הפולמוס בדבר המצוות שאחר עשרת הדברות, וכפי שנבאר עוד* וקרוב מאד שרעיון זה מאוחר הוא למניין תרי״ג*