Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1928-01-01 · 1927 (1928) · page 49

36 יבוא כל חשבונו, אמנם בנוסח בה״ג אין שום יסוד לחלוקה כזו, כי הוא מסדר בפירוש פרטי חשבונו והם: א) שבכים ואחת כבירות שבמיתה וביניהן גם שתי מצוות כשה, פסח ומילה. ב) מאתים ושבכים ושבכה לאוין במלקות. ג> מאתים מצוות כשה. ד) ששים וחמש פרשיות ציבור. ובדי שלא לטכות בסדר חשבונו הוא חוור ומסבם כור הפכם את פרטי הלאוין קודם שמתחיל במצוות קום כשה: "הרי מאתים ושבכים ושבכה לווין ושבכים ואחת כבירות שבתורה, הרי אלו שלש מאות וארבכים ושמונה״. — ובכן נראה שמכאן ואילך אין כוונתו למנות לא־ין רק כניינים אחרים: כשין ופרשיות. בסוף הכשין הוא כוד הפכם כושה חשבון ומסכם: "הרי אילו מאתים מצוות קום כשה, שכל כל אחת ואחת נוטלין שכר". וכן הוא כושה בסוף הפרשיות: "הרי אלו ששים וחמש פרשיות". ובסוף סיכום ראשי הסונים הוא חוזר ומסכם: "הרי כאן שש מאות ושלש כשרה מצוות ובו׳״. — אין אנו מרגישים בחשבון זה חסרון איזה אבר, ואין לנו שום זכות להכניס לתוך בה״ג חשבונות אחרים וחלוקות שאינן מתאימות לתכניתו של בה״ג. ובכן ברור הוא, שתבנית זו אינה מתחשבת כלל כם החלוקה של שס״ה לאוין ורמ״ח כשין, ומי שנדחק להכניסה לתוך בה״ג, מצרף יסוד זר אל שיטתו המפורשה, יסוד המתיחס לבה״ג לא רק כתוספת בלבד, רק כדבר המטשטש את הצורה המקורית. בד כמה שקיצור לשונו של בה״ג נותן לנו יד לחדור אל תוך.שיטת חלוקתו, יש להבחין ביחוד שני יסודות: א) סידור המצוות לפי כונשן ושברן, ב) סידור המצוות לפי המחריבים בהן. בבחינת היסוד הראשון אנו רואים אצל בה״ג סדר מדוייק ומוכרח של קבוצות כרוכות לפי מדרגת חומד כנשן, כל החמור מחברו קודם לו בסדר; ואחר סיום כל המצוות שאיזה כונש ידוב מפורש אצלן בכתוב או כל צד ההיקש, הוא מונה והולך את המצוות שאין כונש מפורש אצלן. אל חלוקה זו מתאים היטב, שבה״ג מונה פסח ומילה בסוג הכונשין ואינו מקפיד כל היותם מצוות כשה, תחת אשר בל שאר מצוות שבסוג זה הם מצוות לא תכשה, כי לא בכשה ולא בלא תכשה תלוי הדבר, רק בכונש. מפינת השקפה זו מדוייק גם הלשון בבי״ר בסיום כל סוגי הכונשין: "הרי מאתים ושבכים ושבכה לווין, ושבכים ואחת כברות שבתורה, הרי אלו שלש מאות וארבכים ושמונה". הדיוק נראה לכין, בסוג רכ״ו ל״ת אין אף מצות כשה אחת, ולכן יכול להשתמש במלת "לווין", אמנם בסוגים של כונש מיתה נתכרבו שתי מצוות כשה (פסח ומילה) ולכן משנה בטוי "לווין" בבטוי "כברות", כי מושג כברה יתכן נם אצל מצות כשה, אמנם בסכום כל הכונשים הוא כותב רק המספר בלבד: ״הרי אלו שלש מאות וארבכים ושמונה״ ותו לא. — אין ספק שמלות "מצות לא תכשר," שבד״וו אחר המספר הנ״ל תוספת המכתיק הן ואין לגרק. וכתה נבין יותר גם הסיום שאחר מצוות "קום כשה": "הרי אילו מאתים מצוות קום כשה שכל כל אחת ואחת נ ו ט ל י ן ש כ ר". מליצה וו