Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1928-01-01 · 1927 (1928) · page 47

38 ההשואה נקדים, שההקדמה שלפני מניין המצוות בכי״ר מתחלקת לשני פרקים, הפרק הראשון מתחיל בלשון הכתוב(משלי ח, כב) ה׳ קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאו, ובאותו הכתוב עצמו מתחיל גם החלק השני (צד 8). החלק הראשון הוא הוא המדבר משכר ועונש תכף מצד השני (צד 4) ואילך בלי הפסק עד התחלת החלק השני. ההתחלה היא מן המאמר "וכשבקש הקב״ה לברוא את העולם היה מביט בה ובורא", כי בו קשור האיום "וכשברא הקב״ה כל מעשה בראשית, אמר להן, לא בראתי אתכם אלא כדי שיקבלו ישראל את התורה. אם מקבלין אותה מוטב ואם לאו אני מחזיר אתכם לתהו ובהו״... "וכשעמדו ישראל על הר סיני נתבסס העולם". אח״ב מדבר בגדולתו ושבחו של משה וג״ב במה שזכה ע״י צדקתו, "בזכות שלש וכה לשלש", וכן במה שזכו ישראל על ידי שקבלו את התורה, "וכיון שענו נעשה ירדו מאה ועשרים ריבוא מלאכים וביד כל אחד ואחד שני כתרים... והיו המלאכים חוגרים אותן דנן... והיו מלאכי השרת מהדק אותן... וכיון שעשו ישראל מעשה העגל איבדו נעשה ... ואע״פ שבטלו נעשה ואיבדו את הכתרים, עתיד הקב׳־ה להחזירן להם״. — זוהי כמעט כעין הקדמה לענין שכר תורה ומצור, בכלל, וכל מה שבא אחרי כן, אינו מדבר אלא מזה. ונפלא הדבר שכאן מובאים רק המאמרים המדברים משכר ולא מעונש: "ואין מתן שכרה של תורה בעוה׳־ז אלא לעוה״ב״... "אם מבקש אתה ללמוד שכרן של מצוות בוא ולמוד מבשר ודם״... ללמדך שאין קץ למתן שכרה של תורה״... "בל העוסק בתורה נכסיו מצליחין" וכו׳ וכו׳ עד סוף כל החלק. ואין ספק שגם בזה יש איזו כוונה, אולי כדי להיות לשווי משקל כלפי שבע העונשים החמורים, שנמנו אחרי כן. סוף דבר, רעיון שכר ועונש הוא השולט בכל סדר המצוות של בה״ג, ומעתיק מהדורת ד״וו התאמץ לטשטש את הרעיון המקורי הזה ושינה את פני כל ההקדמה: את החלק הראשון השמיט כמעט לגמרי, והתחיל תכף בחלק השני. וגם פה שנה במקצת את הסדר בהציגו ברכות התורה בראש ההקדמה, תחת אשר מקומן הנכון והמקורי הוא לפני מניין המצוות, כמ׳יש בכי׳־ר, וכמו שנבאר עוד בפרטות. אפשר אמנם לשאול, הבאמת מוכרח הוא, שבי״ר יותר מקורי הוא מד״וו, אולי מאוחר הוא לו ואולי מאוחרת היא גם הבלטת הרעיון של שבר ועונש? השערה כוו אין לה על מה להשען. - רעיון שכר ועונש מתוח כחוט מקיף על פני כל מניין המצוות של בה״ג, ואינו מצטמצם על בטויים ומאמרי אנדה בלבד. סדור המצוות כפי מדרגת העונשין, הוא העד הראשון לזה. העד השני אפשר לראות במה שפרשיות צבור נבדלו לסוג בפני עצמו. ההלכות שנכללו בפרשיות צבור מוטלות על הצביר בתור צבור; ואם אמנם יתכן שגם הצבור יקבל ענשו, אם אינו מתנהג כשורה, ובמה תוכחות קשות נאמרו מפי הנביאים על מלכים'ושרים סוררים ועל העם בלו. אמנם ענשי הצבור הם ממין אחר לגמרי ואין להשוותם אל העונשים המוטלים על היחיד, שהוגבלו בתורה ובקבלה ונמסרו לב״ד באופן מן האופנים, או לדעת הקהל וכדומה. — בהלכות צבור נמנו