Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1928-01-01 · 1927 (1928) · page 46

39 פרשיות שלמות בלי הבדל בין עשה או לאו יחידי, וגם על צד האמת אץ חילוק מורגש אצלן כבמצוות המוטלות על היח־ד, בהיות שבל עניין עונשין אין לו שייכות בהן. ומובן נם שבסיום פרשיות צבור אץ שום מליצה המורה על שכר ועונש כמו בסוגים הקודמים. וחוץ מזה יש לנו עוד עד שלישי על יסוד שכר ועונש שבסדר המצוות לבה״ג, והוא הסיום הפיוטי שכבר דברנו עליו בקשור עם הפיוט "או שש מאות". הפיוט הזה בא אצל בה״ג ב״פרוזא", כלומר פה עדיין יש לסיום מניין המצוות שחשבנו אותו בפרק הקודם למליצה שאולה מן הפיוט .הנודע ״או שש מאות״ מיבן לפי פשוטו, מובן פרוזאי. — ליתר ביאור נציג פה עוד הפעם לשונו של בה״ג: "הרי כאן שש מאות ושלש עשרה מצוות מפורשות שקבלו ישראל על הר סיני, פירוש עונשן ומתן שכרן, אמרות טהורות מזוקקות שבעתים ונדרשות בשלש עשרה מדות". ממש אותם הדברים נשנים אצל בה״ג שלש פעמים: פעמים בהקדמתו וצד 9 וצד 15), ועוד פעם שלישית צד 634. בתמונה פרוזאית זו יש עדיין לכל מלה מובנה הפשוט והמוכרח מתוך השיטה עצמה. עד "פירוש ענשן ומתן שכרן" אין הדברים זקוקים לשום ביאור, כי אין בהם רק המספר הפשוט והביאור שהן מצוות■ מפורשות בניגוד לאותן "הנדרשות בשלש עשרה מדות". פירוש עונשן ומתן שכרן — זוהי הנקודה היותר מכריעה, בהיות שסדר המצוות של בד,"נ מתייחד בזה לגבי כל הבאים אחריו, שמתחיל בעונשין ומסיים במתן שכר. ואדרבה מבאן אפשר להוכיח, שנוסח בה״ג קודם להפיוט "אז שש מאות", כי איזה מובן ניחם להבלטת עונשין ומתן שכר אצל האזהרות שבידינו שבל עיקרן לא באו רק למנות ולספור בלי שום פניה אחרת. וכן אנו רואים מזה שבה״ג נגרר אחר טפום קדמון של מניין המצוות. - הפרינציפיון לסדר המצוות על פי עונש ושכר לא התנחל על בעלי האזהרות שבידינו. ואפילו רס״ג שנמשך בסיכום הקבוצים אחר בה״ג ומונה מאתים מצוות עשה, מאתים ושבעים ושבעה לא תעשה. שבעים. ואחד מומתים, ששים וחמש פרשיות, מהפך הסדר: מתחיל במצוות עשה ומסיים בפרשיות, ובין שני סוגים אלה הוא מכנים את העונשין וג״ב בסדר מהופך, מתחיל בל״ת ומסיים במומתין. - קרוב הדבר שבעלי האזהרות היה להם בזה איזה טעם כמום לטשטש ככל האפשר את היסוד המקורי של עונש ושכר, ואין מן הנמנע שעל חשבון טעם זה יש לזקוף נם את השינויים שבמהדורת ד״וו. אמנם הפיוט "אז שש מאות" שמר כבל פיוט וכבל נוסח תפלה את לשונו וצורתו המקורית, ובכן נשארו בו גם המלות "פירוש עונשן ומתן שכרן", שנראו בעיני האחרונים כמליצה בעלמא. אבל על צד האמת הן מצבת וכרון להנוסח היותר עתיק של מניין המצוות, שבל עיקרו נוסד על׳ ההדרגה לפי העונשין והשבר, כמו שבארנו. ופה מקום אתי לשוב עוד הפעם אל האזהרות ולנגוע במובנה של המלה. מלת אזהרות לא נתבארה עד עתה באופן מספיק. להחליט