Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1928-01-01 · 1927 (1928) · page 45

40 1 בפשיטות ש״אוהרות" אינן הרבוי מן "אזהרה" אינו מיוסד כל צרכו. קשה מאד לקיים הסברה, שכל השם לא נתחדש רק על פי התחלת הפיוט של "אזהרת ראשית", כי דוקא הפיוט הזה אינו בכלל האזהרות האמתיות, וגם הגימטריא של מלת "אזהרת" אין כה כדי לתת יסוד לכנוי סוג זה של פיוטים. והפלא שבבל הפיוט של "אזהרת ראשית" לא נזכר אף פעם אחת סכום כל המצוות, רק החלוקה על רמ״ח איברים ושס״ה ימות החמה. וחלוקה זו אינה כל כך עתיקה, כפי שנבאר עוד. אמנם כל העניין הזה מתיישב בפשיטות, אם נשים לב אל עדותו של בה״ג, שמתחיל בעונשין ומבליט ביותר דוקא את חלק האזהרות. — ואם נשים עין אל השורות הראשונות של אזהרת "אתה הנחלת" נראה עוד ברור עד כמה הבליטו הקדמונים את רעיון ה״אזהרות" דוקא במובנן המלאכותית, כלומר במובן עונשין ולאווין: אתה הנחלת תורה לעמך וכאב את בן אותם ייסרת בימינך כתבת דברות חיים ובאצבעותיך חקקת תוכחות מוסר גודל עונשין ואזהרות הרבה מצוות עשה ומצוות לא תעשה. ולפי זה נתהוו האזהרות מן ה״אזהרה" התלמודית, המורה על לאו או עברה שעונשה אמור, כמו: אין עונשין אלא אם כן מוהירין, עונש שמענו, אזהרה מניין, וכדומה. עי׳ כל העניין מפתח התלמוד בערכו. בסיום העניין עלינו להעיר עוד על סוף הדברים: "אמרות טהורות מזוקקות שבעתים ונדרשות בשלש עשרה מדות", שנראות במקצת כציטט מן ״אז שש מאות״. אמנם גם זה אינו מוכרח. הפסוק שבתהלים דב, 0 כבר נעשה אצל בעלי המדרש לביטוי קיים על התורה, וכמאמר ריב״ל (תנח׳ תצא ט) עה״ב והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם, יזכר להם מה שעשו בתורה, דכתיב בה מזוקק שבעתים. וע״ע פסיקתא רבתי <הוצ' פרידמן נא, ב) "ועל ששרפו תורתך שכתוב בה מזוקק שבעתים". ואולם לבה״ג היה גם טעם פרטי להזכיר את הפסוק הזה, כי אליו נסמך הרעיון שמלבד פשוטו של הכתוב יש עוד לדרשו ככמה אופנים על פי המדות שהתורה נדרשת בהן, וכמאמר ר׳ ינאי(ירוש׳ סנהד׳ פ״ד ה״ב) אילו ניתנה התורה חתוכה, לא היה לרגל עמידה וכו׳ אמר (משה) לפניו רבש״ע הודיעני היאך היא ההלכה? א״ל אחרי רבים להטות וכו׳, כדי שתהא התורה נדרשת מ״ט פנים טמא ומ״ט פנים טהור מנין ודגלו, וכן הוא אומר, אמרות ה׳ אמרות טהורות וכו׳ מזוקק שבעתים (ע״ע שו״ט יב אות ד). ועיקר זה של דרישת התורה בפנים שונות, עיקר גדול הוא ואינו מוצא סיפוקו(לכל הפחות בבחינת ההלכה) רק באמצעות שלש עשרה מדות. ומזה יובן בפשיטות לשון בה״ג, ויותר מדוייק לפי העניין כלשון הפיוט, ווה מובן היטב מתוך ההבדל' הטבעי שבין פרוזא ובין• שיר.