Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung
- Journal
- Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung
- Volume
- 1927 (1928)
- Date
- 1928-01-01
- Page
- – (sequence 44)
- Language
- German
- Belongs to
- journal volume
- OCR quality
- 70% known words query
- IRI
…/2720904-2721041--43-2726779- Visual Library
- page viewer of the UB Frankfurt
OCR text
פרק שלישי בקורת על מנין המצוות העתיק. הרמב״ם ושרשיו. מן האמור עי כאן נתברר לנו שמניין תרי״ג מניין קדום הוא ואינו נובע מאיוו התאמצות להתאים ולכוון את מספר המצוות לאמה מספר אח־, הכלול במקרא באופן מן אפני הגימטריא וכדומה; ואדרבה בעלי האגדה נדחקים למצוא סעד במקרא למניץ תרי״ג. ולא עלתה בידם אפ" רמו אחד או נימטריא אחת שעולה בשוה עם המספר הזה, ובכל זאת לא נסו לשנות את המספר עצמו. ואפילו מבקר כרמב״ן שחשב לרגע שאפשר להטיל ספק במספר הזה וכתב (בהשגותיו על שרש ראשון) "ואולי נאמר שוו המימרא של ר׳ שמלאי אינה דברי הכל ויש בה מחלוקת, אלא ר׳ שמלאי מנה המצוות לפי דעתו לפי סברתו ומצאן במספר הזוז ויםד בהן הדרשה הוו" חור מדעתו ובא לידי מסקנה (שם) "ומפני התפשטות החשבון הוה שם ובכל מקום, נאמר שהוא מסור בידם מפי משה בסיני". במסקנה וו יש אמנם קצת הפלגה, כי באמת לא נמצא בשום מקום רמו לתרי״ג שהוא הלכה למשה מסיני, אבל על כל פנים נכונה היא השערתו של הרמב״ן, שהמנין עתיק הוא ואין ליחסו לאיש פרטי. קושייתו העקרית אמנם במקומה עומדת - איך לא חשו התנאים והאמוראים למספר העתיק הוה במשאם ומתנם בבחינת כמה וכמה הלכות אם הן מן התורה או מדרבנן? ואף כי לא כל הסוגיות שהביא, שוות מנקודת השקפה זו, ואפשר לסלק מביניהן את סוג הפלוגתות הנוגעות שאלת רשות וחובה, שתופסות מקום חשוב בין ראיותיו של הי־מב״ן, כמו מחלוקת ר׳ ישמעאל ור׳ עקיבה בקנוי סוטה, בעבודת עבד כנעני ובטומאת קרובים בבחנים, שלר׳ ישמעאל אינן אלא רשות ולר״ע ק חובה. ובן גאולת ממבר אחיו חושב ר׳ ישמעאל לרשות ור׳ אליעזר למצוד,. ובנואל הדם אם מצווה הוא להמית את הרוצח שיצא מעיר מקלטו או רק מורשה בלבד, מחלוקת ר׳ יוסי הגלילי ור״ע. וכן המחלוקת של הבדלת סימן אחד בחטאת העוף, דלרבנן "לא יבדיל" מורה על לאו ולדי אלעור בר׳ שמעון מאי ״לא יבדיל״ אין צריך להבדיל. - כל סוג זה של רשות וחובה אינו תמוה כל כך, כי סוף כל סוף יתכן, שאף דברים שברשות נכללים במניין המצוות. ואם התורה נותנת רשות לעשות דבר מה, הרי בהכרח יש צורך ויש ממש בנתינת רשות כזאת. וכי אפשר היה. למשל לפטור את נואל הדם מדין רוצח, אם הרג את הגולה שיצא מעיר מקלטו, אילו לא היה הכתוב אומר "גואל הדם ימית את הרוצח"? ואם כן הוא.הדבר, שגם המקראות ד,מרשות לעשות דבר מה, נחוצות הן לסדור חיי היהודי י